"אנ- אתה היית- זאין, ליאם, כולנו ראינו.. אתה שמת יד על המותן שלו ויצאת-"
"-הוא שם יד על המותן שלו?!", ליבי החל לדפוק במהירות ודמי החל לרתוח, מי לעזאזל החזיר אותו הביתה?
"הארי, שת-שתית? זה היית אתה, אני בטוח.", הוא אמר בצורה מתנשאת ובטוחה למדי, גורם לי לגלגל עיניים במהירות רבה ולהוציא נשימת כעס.
"אני נשבע לך, שאני הולך עכשיו לבית שלו,ואם הוא לא שם.. אלוהים, אם הוא לא שם אתה בן אדם מת נייל! מת! אני פאקינג ביקשתי ממך להחזיר אותו, אם הוא- אם הוא לא-", נערתי את ראשי וקיללתי תחת אפי, מנתק את הפאלפון ובמהירות הולך לדלת ביתו של לואי, לא שוכח לנעול אחריי.
תקתקתי במהירות וחיכיתי כמה שניות.
"נו לואי..", מלמלתי בלחץ ודפקתי עוד דפיקות רבות ומהירות. תפתח כבר, תפתח את הדלת הארורה, אני צריך לדעת שאתה בבית ושהכל בסדר.
"רגע! רגע!", קול לא מוכר ענה ועיניי נפערו. הכעס חלחל בי וגרם לי להמשך לדפוק על הדלת בחוזקה. יד ימין הצטרפה לדפיקות, וכל פעם קיללתי תחת אפי את הכאב העצום.
"מצטער שהמתנת, מי את-"
"איפה לואי חתיכת מזדיין?! מה עשית לו?", דחפתי אותו מעט והחלתי להתנשם במהירות. 'לספור עד עשר הארי, תרגע הארי.'
"אנ-, הוא בחדר, ה-הוא נרדם", הוא מלמל בלחץ, "אני בדיוק התכוונתי ללכת, מצטער", הוא המשיך לדבר בעודי התקדמתי לחדר של לואי.
הצצתי פנימה וראיתי אותו שוכב במיטה וישן.
"לעזאזל הארי, אתה תריך לעבוד על העצבים שלך שוב פעם", מלמלתי לעצמי בעצב והלכתי לסלון. האדם עדיין עמד שם והשפיל מבטו, איך לעזאזל הם חשבו שאני הוא? אנחנו אפילו לא דומים.
"מצטער שתפרצתי ככה, דאגתי לו", אמרתי במבוכה והוא הנהן בחיוך.
"אתה בטח האזה", הוא אמר והבטתי עליו בפליאה, גורם לו לצחקק.
"הוא לא הפסיק לדבר עליך, הוא חשב שאני אתה, הוא לא האמין שנטשת אותו או משהו", הוא הסביר וכיווצתי איגרופיי, לעזאזל, גם לואי התבלבל?
ולמה נייל לא הסביר לו את מה שביקשתי?
"אה, אוקיי, תודה שדאגת להחזיר אותו, שוב פעם מצטער על קודם", מלמלתי והוא הנהן. הוא יצא מהדלת ונעלתי אותה.
הלכתי בהליכה מהירה לחדר של לואי ופתחתי את הדלת, מתקרב אל מיטתו, מתיישב לידה ומביט בו.
אני בטח נראה כל כך קריפי מהצד, אבל אני נשבע, שאני לא יכול להוריד את עיניי.
לואי נראה כל כך שליו, הוא נראה כל כך מתוק. השיער שלו מפוזר על פניו, שפתיו פתוחות מעט והבטן שלו מתנפחת וחוזרת למקומה בכל נשימה קטנה.
הנחתי את ידי על ראשו וליטפתי את שיערו הרך, הרגשתי איך כל הרגשה רעה שבי מתמוגגת לנוכח המראה היפה שמולי, לואי.
YOU ARE READING
Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)
Romance"אולי כרגע האהבה שלנו היא אפלטונית, אבל זה רק עד שתגלה את עצמך לוּ." אשמח שתצחקו, תחייכו, תבכו, תתרגזו ותלוו אותי לאורך הדרך x
