החיה. (MaleXMale)

14 | לדרך חדשה

הנרי הקשיב למילים שיצאו מפיה של אחותו, מהנהן שוב ושוב כל פעם שדיברה, ממתין למילים הנוספות כשאלה נעלמו לתוך האוויר והותירו מאחור רק שקט ואת שתי עיניה הנבונות, נעוצות לעברו. "...כן?" שאל אז.

האחים החליפו מבטים, והנרי הרגיש את זה. הוא הרגיש אש מדגדגת מנגד לקצות אצבעותיו, ומיהר למשוך את עצמו אל ישיבה יציבה בתגובה. הוא רצה להתפצח. הוא רצה להתפוצץ. היחס של גסטון אליה השתנה רק כשהשניים הגיעו לנעוריהם, וזה היה ברור למה - ברור מאליו אפילו לבל עצמה.

אז למה...

"למה אתה מסתכל עלי ככה, הנרי?"

"שום סיבה בכלל." השיב, עדיין מסתכל עליה מבלי לדעת מה לומר. בראשו היו כל כך הרבה מחשבות סותרות, הוא אפילו לא הצליח לתעל אותן למילים. באותו הרגע, הפך מודע כל כך לסביבה של חדר האוכל. למרחב הכמעט ונקי מסביבם. ללומייר שניצב בפינת החדר כדי לתת להם פרטיות - ולמשרתים נוספים שבבירור התחבאו מאחורי הדלתות הגדולות.

לפני שהבין כבר, ידו הייתה בין אלה של בל. "הנרי..." אמרה אחותו.

וכשמבטיהם הצטלבו, ידע לראשונה מה לומר. "אהובתי... בין ימים ויבשות פגשתי אנשים מעטים מאוד שהיו חכמים יותר ממך." אמר ברכות, לוחץ קלות את אחת מידיה בתגובה. אחותו נראתה כל כך סתורה מנגדו. למה היא נראתה ככה? למה זה קרה כך מלכתחילה? "כמוני, את יודעת שאת חכמה יותר ממני. אין לי כוונה להיות טיפש ולפקפק בשיקול דעתך, חלילה... אבל בפעם האחרונה ששמעתי, את לא רצית להיות האישה הקטנה של גסטון."

משהו חלף מאחורי עיניה של אחותו, אבל הוא נעלם לפני שהספיק לתפוס אותו. "טוב..."

הנרי המתין לרגע, שניים ואפילו שלושה, אבל כשנראה שלא היה לה עוד מה לומר, המשיך ודיבר: "את ידעת שברגע שתתחתנו את תהפכי לתנור של ילדים משובשים, מגושמים וטיפשים בדיוק כמותו. שהרי, אישה הגונה באשר היא לא יכולה לעמוד באותו קנה עם מפלץ מופרע שכמותו." הוסיף ואמר. הכל הרגיש כל כך מרוחק ממנו, כמעט מתוך כישוף. הוא לא האמין שאחותו... הוא יכל רק לשוב ולהניד בראשו לשלילה. הוא יכל לעשות כמעט הכל בשביל שאחותו תהיה מאושרת, אבל לעצור אותה... הוא כן יכל לעשות את זה, אבל לא מבלי לפגוע בה. הוא... הוא היה חייב לפתור את זה במילים והיגיון. "אלה לא הדברים ששמעתי אותך אומרת בעבר? מילה במילה?"

לכמה רגעים, השתהתה. אי אז, עם זאת, הנידה בראשה לשלילה.

"כל זה בעבר, זה לא משנה." השיבה, אבל הנרי ידע שזה לא היה נכון. הנרי הכיר את אחותו טוב יותר מזה. הנרי ידע טוב יותר שההבדל בינה לבין גסטון היה גדול, עצום. הוא לא יכל לתת לה לעשות את הטעות הזאת. לא כזאת שתשפיע על כל חייה. "שיניתי את דעתי ו...אנחנו נתחתן בכל מקרה."

"באמת?" שאל הנרי.

היא הנהנה, הבעת פניה רצינית ומוחלטת. "באמת."