ריתוק חלק שני

1.7K 126 5
                                    

אז סורי שאני לא מעלה הרבה פרקים כי אני לא יכולה ואין לי הרבה זמן :/ אז אני אנסה להעלות כמה שיותר









~פרק 11~
נכנסתי לריתוק, הכיתה לא נראתה כמו כיתה רגילה, יותר בכיוון של ספריה, שלא רואים את כולה אם לא מסתובבים בין כל העמודים המשמשים להפרדה.
היו מלא מדפים עם ספרים בעלי כריכות שמנות, לפחות 600 עמודים ומעלה מכיל כל ספר, כנראה זה נועד להעביר פה את השיעמום

חוץ ממני היו עוד כמה תלמידים שפרצופם מוכר חלק קראו ספרים להפתעתי, לא חושבת שהם בכלל יודעים לקרוא, השאר סתם ישבו עם הפלאפון שלהם מדפדפים בפוסטים שכבר ראו בעבר אני בטוחה.
אם תשאלו אותי, אני לא כלכך בקטע של לקרוא ספר עכשיו אז החלטתי לתפוס מקום שקט בלי הרבה אנשים מסביבי.

נכנסתי לאפליקציה של השירים שלי חיברתי אוזניות והקשבתי למוזיקה תוך כדי שאני עוצמת את עיני יושבת על אחת מהכורסאות ונשענת לאחור.
״ילדה?״ אמר אחד הילדים שהיו שם
״מה?״ שאלתי בחזרה כשאני פותחת חצי עין מה כל כך דחוף שהוא מפריע לי באמצע?!

״עדיף לך לקום אני מציע לך ולקום מהר מאודדד״ אמר כאילו הוא נותן לי אות אזהרה למה שעלול לקרות
״ולמה לי?״ אמרתי לא מבינה מורידה אוזניה אחת לשמוע אותו טוב יותר
״למה להתווכח איתי? אומרים לך קומי אז קומיי! את תודי לי בסופו של דבר!״ המשיך אותו הילד

״אני החלטתי שאני יושבת פה אז אני נשארת במקומי ואף אחד לא יגרום לי לשנות את דעתי, אז אתה סתם מבזבז אוויר אתה יכול ללכת, תודה על האזהרה״ עניתי

״אוקי בעיה שלך, כריס יראה אותך והוא לא יחשוב פעמים עד שהוא יעיף אותך ממקומו״ ענה חזרה

״אוקי ומי זה כריס?״ שאלתי ולמה כל אחד פה תופס בעלות על מקומות ישיבה זמניים!
״מה קרה מדברים עלי פה?״ שאל כריס
״כן, מדברים על החמור ולפתע הוא מגיע, בדיוק הפסקנו חבל שהחמצת שיחה כלכך מרתקת!״ אמרתי

״אם כך , אולי תספרו לי עלמה דיברתם? מה כלכך היה מרתק בשיחה שלכם?״ אמר כריס
״ואולי לא?!״ אמרתי מבלי להוריד את מבטי מהמסך של האייפון כשאני קוראת הודעת טקסט שנשלחה אלי
״מה אני לא יפה שאת מורידה את הפנים שלך ואפילו לא מסתכלת?״ אמר בגיחוך, וניסה להרשים אותי אך זה לא כלכך עובד

״אוקי מה אתה רוצה?״ אמרתי והסתכלתי עליו
״או אז אני כן יפה״ התחיל לשחק איתי את אחד מהמשחקים שלו
״אוקי אתה מוכן להפסיק עם זה?״ אמרתי עצבנית
״להפסיק עם מה?״ אמר כאילו לא ידע מה הוא עושה בדקות האחרונות
״אתה מוכן ללכת ולהניח לי בבקשה?״ אמרתי
״כן רק תקומי כי זה המקום שלי״ אמר והצביע על הכורסא שהתיישבתי עליה
״לא אתה כנראה טועה, אני התיישבתי כאן ולכן לא אקום, זה לא מקומות קבועים אנחנו לא בגן!״ עניתי

״תגידי תודה שהיום אני במצב רוח טוב אחרת כבר מזמן היית עפה מפה״ איים עלי תוך כדי שהוא לוחש לי את המשפט הזה באוזן. מה שגרם לי לצמרמורת קלה

נשארתי באותו מקום וכריס פשוט וויתר והלך משם, לפחות אני השגתי את מבוקשי
״הוא לא העיף אותי מהכיסא רואה!״ אמרתי כשאני נעמדת פונה לאותו ילד כשאני מתלהבת מעצמי שהוכחתי לו שכריס לא יכול לעשות דבר.
״למזלך״ השיב והתבונן בספרים
״למה כולם פוחדים ממנו?״ שאלתי
״כשתסתבכי איתו אז תדעי את התשובה לבד״..אמר

״שניכם תהיו בשקט כבר או שתשארו עוד שעה״ אמרה המורה והצביעה עלינו

״שמעת? תהיי בשקט כי כבר נהיה לי חור בראש מהפיטפוטים שלך״ ענה אותו ילד וקיבל תעוזה לדבר אלי בצורה הזו
״כדאי לך להתרחק ממני לפני שהמצב יחמיר״ עניתי, לא רציתי להתחיל מריבה אך אם הוא כלכך מתעקש אני מוכנה לבאות!

הוא התקרב אלי סוגר את הרווח שבינינו
ראיתי את הכעס על פניו וזה די הצחיק אותי איך הוא התעצבן כלכך מהר?

״שלא תעז אפילו לגעת בי אמרתי״ ודחפתי אותו על מנת להגן על עצמי שלא יחשוב שאני חלשה לידו
״אני ממש מפחד״ ענה
״כדאי שתתחיל לפחד״ אמרתי
ולפתע הוא דחף אותי בחוזקה על אחד מהמדפים, כתוצאה מכך המדף נשבר והספרים שהיו שם החלו ליפול לכיווני, שניה לפני שהם פגעו בי כריס הגיע משום מקום מפיל אותי לריצפה כשגופו מעליי, מאפשר  לכל הספרים הכבדים לנחות על גופו

My first vampireWhere stories live. Discover now