My first vampire

יום מעצבן

~פרק6~

״ אני לא מאמינה שהיא עשתה את זה אני פשוט שונאת אותה״ אמרתי בכעס

״והיא עוד מחייכת אלי כאילו לא קרה כלום״ אמר בעצבים והוריד את ידיו שחסמו את הדלת

״טוב אז בכל זאת בא לך לבוא אלי היום, ואני אקח אותך מהבית שלך״ אמר ושריריו הרפו מעט

״רק אם תבוא לאסוף אותי מהבית״ עניתי
״אל תדאגי בקשר לזה״ אמר ופתח את הדלת
אבל כולם התקדמנו לכיוון הדלת כי נשמע

אחרי שלמדנו כמה שיעורים והגיע הזמן ללכת הביתה אספתי את כל החפצים שלי ויצאתי כשאשלי בעקבותיי..

״נהנת מזה שבנים מברזים לך או שאת כבר רגילה״ שאלה בערמומיות

פשוט לא יכולתי שלא להגיב לה אני כל הזמן שותקת אבל הפעם זה עבר כל גבול..

״אשלי כדאי לך פשוט לעוף מפה״ עניתי כשהעצבים שלי מתחילים לעלות
״למה מה את כבר יכולה לעשות?״ שאלה
״כשאני אעשה את תדעי״ השבתי

״אה והנסיון שלך להרוס לי כשל, כשל כמו ההורים שלך שהביאו אותך לעולם״ השבתי
ראיתי את הפרצוף שלה ולא יכולתי שלא לצחוק היא כלכך

״משהי פה פתחה את הפה שלה״ ענתה כי היא פשוט חיייבת להגיד את המילה האחרונה

״כן חמודה עכשיו אם לא איכפת לך יש לי בית ללכת אליו״ עניתי כשאני יוצאת מהשער של ביהס

״כאילו שמשהו מחכה לך בבית הם מתים להעיף אותך משם, את לא מפנימה שאף אחד לא סובל אותך לאמא שלך אין כבר כח אליך ואח שלך בכלל לא סופר אותך ממטר כל היום רק יורד עליך! היא צעקה ולעסה את המסטיק״

פשוט הייתי בשוק באותו רגע.. עד כמה היא יכולה לרדת?  אבל אני לא אתן לה להשפיע עלי

״ אין לך זכות להגיד את זה, וממתי יחסי המשפחה שלי מענינים אותך? תחפשי לך משהו אחר להטפל עליו אמרתי בחזרה

״סליחה בנות תפסיקו לריב ותלכו הביתה מיד! אמרה המורה כשהיא שומעת את כל השיחה שלנו״

אם היא לא היתה עוצרת אותנו לא הייתי מהססת להרביץ לה ולהשתיק

הגעתי לבית וטרקתי את הדלת ועליתי לחדר התקלחתי ושמתי שירים ברמקול והודעה קטעה את השיר
הודעה מטיילור נראתה על הצד של האייפון שלי

טיילור-"הי, מה קורה תקשיבי היום אני לא יכול כי יש לי אימון אבל אם באלך מחר בכיף"

אני-"אה, טוב בסדר גם אני לא יכולה היום ישלי כמה דברים לסדר״ שיקרתי לא רציתי להראות את זה שאני ממש נואשת למשהו שילמד

בתוך תוכי הייתי רוצה ללכת אליו חבל שהוא לא היה בזמן שרבתי עם אשלי
חשבתי על מה שהיא אמרה ופשוט התחלתי לבכות הדמעות זלגו מעצמו כי מה שהיא אמרה על המשפחה שלי הוא באמת נכון
אחשלי באמת לא סובל אותי תמיד מקניט אותי ואומר לי דברים שרק הוא יכול לומר ורק הוא יודע איפה לפגוע בי, ואמא שלי אני כבר לא יודעת מה איתה, היא לא רואה אותנו בקושי מדברת איתנו אבא שלי אני די בטוחה שהוא כבר לא חי אחרת הוא היה כאן, או לפחות הייתי שומעת ממנו, המצב שלי באמת לא כזה מרנין, ובמיוחד כשאנשים איכשהו מודעים לכך משתמשים בזה נגדי..

כל המסקרה נמרחה לי הפנים
לא היה לי כח לזוז ולשטוף את הפנים שלי נשארתי במיטה קראתי ספר עד שעיני נעצמו