החיה. (MaleXMale)

3 | הזריחה הבאה

הוא ידע ששכב בתוך מיטה יוקרתית עוד לפני שהבין שכיליות - כנראה עשויות משי - הוסטו מעליה. הוא הרגיש את הרוך שלה, אבל להבין כמה מסיבית הייתה היה דבר אחר לגמרי. מעולם לא הרגיש קטן כל כך, מעולם לא שקע כל כך לתוך משהו כפי שעשה באותו הרגע. הוא היה בין שמיכות מחממות וכריות רכות, וקיבל תצפית הגונה על החדר; ארון גדול, שידות מפוארות לצד המיטה, עוד כל מיני רהיטים מצוחצחים בכסף וזהב שלא הבין את מטרתם, ו...חברה.

המוח שלו הזכיר לו בערפול איפה הוא היה.

הוא זיהה את ההבזק הזהוב והמבריק; זה היה הפמוט, אבל הפעם הוא לא היה לבד. היצור היה ישוב על עגלה עמוסה שהונחה לצד המיטה שלו, ועם מה שנראה כמו חיוך מרוצה משוח על שפתיו המתכתיות. נרותיו דלקו, עיניו מתרחבות בהזדהות למול דמותו הערה של הנרי.

אליו, עם זאת, צורפו עוד... יצורים. כל אחד מהם נראה יותר דומם וחי מהשני; הוא ראה קנקן, ספל ומה שנראה כמו מאבק נוצות עם פרצוף מאוד נשי... ואז מבטו סטה הצידה ו...הנרי מצמץ בהפתעה. אף הוא עומד על גבי עגלת המתכת, היה עוד יצור אחד ואחרון. היצור עמד בעמידה רשמית, עם זוג 'ידיים' מתכתיות מאחורי גבו; שעון מטוטלת. ראשו היה מעוגל ומתכתי באופן יוצא דופן, פניו כמעט נעלמו מאחורי מחוגים ומרקם מתכתי קצת שונה, גופו היה מלבני ו...כמעט כמו... קופסה, ובמקום ליבה, נעה מטוטלת מצד לצד.

כן, זה בהחלט היה שעון מטוטלת. וכן, הנרי זיהה את שעון המטוטלת המדובר: היצור ספג את הבעיטה המוצלחת היחידה שלו כשפרץ - פרץ פנימה. לתוך הטירה. הטירה שבה הוא כנראה נמצא כרגע.

ואולי השעון המדובר שם לב שהנרי לטש לעברו מבט, כי כבר, הוא פתח את פיו; "בוקר טוב, מסייה הנרי." אמר השעון, קולו רשמי גרידא. הנרי נזכר שהפמוט צרח את השם של השעון שוב ושוב בשלב מסוים, אבל הוא לא הצליח לאסוף את עצמו מספיק כדי להיזכר.

בן האנוש כיווץ את גבותיו. תחילה, רצה להבין איזה שם הפמוט צרח - כל פיסת מידע הייתה רצויה על פני שום מידע - אבל אז גל של כאב חצה ומילא את ראשו. "אלוהים..." הקול שלו מעולם לא נשמע כה כבד ומחוספס כפי שהיה באותו הרגע. הגרון שלו לא כאב במיוחד - לא מלא בסוג של כאב שלא רעם בכל אחד ואחד מאיבריו הנוספים - אבל לשמוע את עצמו גרם לו לכאוב יותר. "אני..." אבל פניו התכווצו בכאב ועיניו נסגרו מעצמן.

אלוהים, זה כאב.

הקול הצעיר שוב נשמע, הפעם עם הקשות של קרמיקה. כאלה שגרמו לגבותיו להתכווץ אפילו יותר: "אוי לא, הוא גוסס. שמישהו יביא לו מים!"

"מים - מים," נשמע אחד.

"תביאו לו מים!" נשמע אחר.

הנרי חשק את שיניו למול הכאב המתגבר יחד עם הצעקות האלימות. ראשו הדהד בכאב.

"תזדרזי, גבר פוטס," הוסיף אחד נוסף, גורם לראשו הכואב של הנרי לנוע בשאלה על הכר הרך שמתחתיו. הוא אמנם הרגיש את הכאב היטב, אבל... אבל כמה יצורים היו שם בדיוק? כמה קולות שונים נשמעו מסביבו? הוא שמע... המולה? "הוא ימות מצמא!"