"לא הפסקתי לחשוב אליך מאז שהצלת אותי מהספינה לפני ימים ספורים." פתח ארי והביט עמוק לתוך עיניו של הצעיר.
"מאז ומתמיד חבבתי מסתורין, ולראות אותך, בן ים יפהפה! לא יכולתי להתאפק.." מלמל הנסיך והרכין מעט את ראשו במבוכה. "כשעליתי לנוח בחדרי אחרי הנשף שמעתי את צעקתיו של המלך ג'ק והקשבתי לכם מאחורי הדלת. ואז.. הצלחתי להבין מדבריו של השניים שהמישהו המסתורי התעלף בחדרם, לא חשבתי על מה אני עושה באותו שנייה.. נכנסתי לחדר בשקט ולקחתי אותך לחדרי בשנייה שהשניים האחרים הסתובבו בשביל למלא את האמבטיה בשבילך." הנסיך היפהפה המשיך למלמל ונראה מלא אשמה. "כשאני אומר את זה בקול.. איזה אדיוט אני! לא יכולתי לעשות דבר כזה! אבל.. כשזיהיתי אותך מאותו בוקר.. לא יכולתי לעצור את עצמי." הנסיך המשיך למלמל לעצמו בזמן שקייל הקשיב בסקרנות.
"אתה כל כך מעניין, אני לא יכול להתעלם מזה. והזנב שלך.. זה אמיתי? א-איך?"
קייל הסמיק שהנסיך ליטף ברכות את החלק בזנבו שבצבץ מעל המים הרדודים. הנסיך רכן באיטיות קרוב יותר לקייל וליטף את לחייו ברוך, "כל כך יפהפה-" הוא מלמל מוקסם לעצמו והתקרב יותר עד ששפתיהם היו במרחק סנטימטרים ספורים אחד מהשני.
הפעם זה היה קייל שצמצם את המרחק והעניק לבחור השני נשיקה קצרה לפני שהתרחק סמוק. נשיקה קצרה,שפתיהם בקושי נגעו אבל ההרגשה בליבם התעצמה משנייה לשנייה. ארי פלט צחקוק מובך בזמן שקייל הסתובב לעבר הקיר מכוסה האדים של חדר האמבטיה ושרבט מסר מילים שנראו בקושי בין טיפות המים, 'איבדתי את קולי.'
ארי כיווץ את מצחו בשאלה שדפיקות מהוססות על הדלת קטעו את השניים. "א-אדוני, אתה נמצא בחשר המקלחת כבר.. אה.. זמן מה. הנשף חזר ואנחנו צריכים אותך בשביל קטע הסיום" קול מבוגר של משרת נשמע מבעד לדלת הסגורה. ארי נאנח והתנתק מהנער היפהפה שלפניו, "אני אחזור עוד מעט, בבקשה אל תלך.." הוא מלמל לפני שעזב את החדר, סוגר את הדלת אחריו.
אחרי שהשני נעלם מנקודת ראייתו של קייל, הנער המסכן פער את פיו בצווחה אלימת, הוא התגלגל שוב ושוב במקומו כמו שתמיד עשה כשהיה לחוץ ובדרך העיף מים לכל עבר.
דבר אחד היה ברור לו: הוא חייה לצאת מכאן. להתרחק מהחדר של הנסיך, מהארמון, מכל דבר שמזכיר לו את העסקה הנוראית והבלתי אפשרית שעשה. הוא משך את גופו מהאמבטיה ונפל על הרצפה הרטובה, מתגלש על הרצפה החלקה.
קייל ניסה להעסיק את עצמו על מנת לא להרגיש את ההרגשה הנוראית שהוא בורח מחדרו של הנסיך על אף שהפציר השני שישאר. הנער מילא בקבוק מים קטן עד הסוף ואחר כך קשר את הבקבוק כשרשרת על צווארו עם חוט עבה שמצא בקופסת תפירה. זה היה הסיכוי היחיד שלו לא להתעלף או להיפגע שוב ממחסור במים, הנער תכנן לטפטף מעט מים על עצמו בכל פעם שירגיש פגיע מבלי המים. הוא קיווה שזה יספיק..
מבלי לבזבז זמן זחל הנער על הרצפה ויצא מהדלת אל המסדרון שהסיק שהיה קומת חדרי השינה. לא נדרשו לנער כמה מטרים לעבור לפני שקול עגלה וצעדי ריצה נשמעו. ליבו החסיר פעימה, הוא יכל לדמיין כבר את הסוף של המסע הקטן וחסר התקווה שלו נגמר כבובת ניסויים או פסל מוצג לקהל.
התנשפויות עמוקות נפלטו מפיו של הבלונדיני שאחז בעגלה, עיניו נראו אחוזות ייאוש עד שלבסוף עיניו נמצאו את קייל.
כריס. הנער כמעט בכה למראה חברו הטוב שנראה עייף אחרי שחיפש אותו בכל הקומות עד שאגיע לקומה הנכונה. הוא היה לבוש בגדי חדרן וסחב עגלה ריקה שכוסתה בשמיכה כהה, קייל ידע למה היא משמשת.
הבלונדיני נטש את העגלה לפני שרץ לנער והמטיר אותו בחיבוקים ושאלות עליהם לא יכל לענות בגלל אובדן הפנקס שלו. "תספר לי הכל אחר כך. סיימנו כאן?" שאל כריס לפני שקייל הנהנן בהיסוס. הוא הרגיש שמשהו נאחז בליבו ומכאיב לו בכל פעימה, אשמה.
הוא לא היה צריך לעזוב את הנסיך היפהפה שיחזור בעוד כמה זמן לחדר ויגלה שבן הים נעלם, אבל הו היה חייב.
כריס עזר לקייל להתיישב בתור העגלה לפני ששפך את בקבוק המים על גופו כדי להחזיק אותו חיי, מכסה את כולו בסמיכה עבה שניתקה אותו משאר העולם.
"חוזרים הביתה" אמר כריס באנחת רווחה והחל לדחוף את העגלה ליציאה מהארמון, משאיר את קייל לשקוע במחשבותיו לבד. הביתה? הוא כבר לא ידע מה זה בית.
BINABASA MO ANG
אגדת ים (boyX boy)
Romanceקייל אהב את הים. לא יצופה אחרת מבנו של חובל הים המפורסם. אביו היה אדם מפורסם ומכובד בממלכה והרפתקאותיו המופלאות בים היו סיפורים מעוררי השראה שכל תושב בממלכה חיכה בקוצר רוח לשמוע אותם. אבל השנים האלו עברו, אביו כעת לא יותר מזקן בודד שאנשים לא מייחסי...
