״אמא אני לא יודעת מה לעשות.״ אני בוכה לטלפון, מתייפחת. ״להביא את הילד הזה, לא להביא אותו. מה לעשות אמא? אני באמת חשבתי שהוא ישאר!״ צעקתי, מטיחה את ידיי בחוזקה על השולחן בחדרי.
אני מנגבת את דמעותיי, נאנחת ונושכת את שפתיי בחוסר סבלנות.
״מ-מי זה מיה. איך קרה שנכנסת להריון ככה?״ היא לוחשת לטלפון כלא מבינה. אני מדמיינת אותה יושבת בחדר העבודה שלה וקוברת את ראשה בין ידיה, לא יודעת גם היא מה לעשות.
עשר דקות אני בשיחה עם אמי, משקרת לה על כך שנכנסתי להריון וגיליתי את זה היום. אהרון, מאיה ואני ישבנו וחשבנו אם התירוץ הזה מספיק טוב והחלטנו שכן. בנינו סיפור שלם שנוכל לענות על כל השאלות שישאלו אותנו.
״הכרתי אותו לפני שבועיים והשבוע גיליתי. חשבתי שמה שיש בינינו זה אמיתי אב-אבל כנראה שטעיתי.״ התייפחתי. שקרנית, זה מה שאת. אני לא יודעת איך אני יכולה להסתיר דבר כזה מאמא שלי שנתנה לי הכל אבל כל זה לטובה.
אמא שלי נאנחת, ״איך את מסוגלת לשכב עם מישהו אחרי כל כך קצת זמן?״ היא שואלת ואני מגלגלת את עיניי. אני לא יודעת למה זה הדבר היחידי שמעניין אותה. ״אני יודעת שאת כבר בוגרת אבל עדיין זה פשוט מעניין אותי, במיוחד כל העניין עם ריף..״ השם של ריף יצא לה בלחישה, היא הצטערה על כך שהעלתה אותו.
הדמעות שעלו לעיניי ברגע זה היו אמיתיות. מצטערת אמא אבל מה שגודל לי בבטן שייך לריף, אין לי כל כך מה לעשות עם הדבר הזה כי אבא שלו פאקינג לא זז! ״אני חלמתי להקים משפחה עם ריף אבל זה לא יצא כל כך לפועל אמא! תאמיני לי שאני חושבת עליו בכל דקה שעוברת ולא מפסיקה לבכות. אני ביקשתי ממך לא לעלות את השם שלו ואת בכל זאת עשית את זה. גם ככה קשה לי עם הנושא הזה שאני מתכננת לגדל את הילד הזה לבד אז מה ביקשתי? עזרה מאמא שלי?״ צעקתי לטלפון.
אנחה יוצאת מפיה שוב והיא מושכת באפה, ״אני יודעת מיה, אני מצטערת. אני ואבא שלך פה לצידך תמיד ואני בטוחה שגם אהרון ומאיה. בבקשה ממך תחזרי לכאן רק.״ היא מתחננת, ״אני רוצה להיות איתך ולטפל בך כשאת פה״ מוסיפה.
נשכתי את שפתיי, מנסה להפסיק לבכות. ״אני לא יכולה. אני מתכננת ללדת כאן ולגדל אותו כאן. קשה לי לחזור לישראל עם כל המצב של ריף. אני אבוא לביקור אבל כשיתאפשר לי״ השקרים יוצאים מפי בלי שום בעיה. מה אני באמת מתכננת? אני באמת אבוא לבקר אחרי שאני אלד? או רק אחרי כמה שנים טובות אני אחליט שאני רוצה לחזור לארץ. אני לא יודעת למה אני חושבת שהדברים האלה הולכים לבוא לי בקלות כי הם ממש לא.
"אז אני ואבא נתפוס טיסה ונבוא." קובעת אמא שלי. אני יודעת שהיא דואגת ברמות שאין לתאר ואני מבינה אותה. אם הבת שלי הייתה מספרת לי שהיא נכנסה להריון מגבר זר הייתי משתגעת יותר ממנה, למרות שזה שקר אחד גדול ואני בהריון מריף.
CITEȘTI
לפני שפגשתי אותך
Dragosteכשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה הח...
