לפני שפגשתי אותך

פרק 35

״אני כועסת עלייך ברמות שאת לא תביני בחיים!״ צועקת עליי מאיה ונותנת לי מכה קטנה לפני שהיא מתיישבת לידי. היא מושכת את תשומת ליבם של כמה מהילדים הסובבים אותנו אך זה הדבר האחרון שמעניין אותה.

אני מסתכלת עליה בשאלה, מה עשיתי? ״מה עשיתי לך?״ שאלתי אותה. היא באמת נראית עצבנית וזה מוזר, כי אני לא זוכרת שעשיתי משהו לא בסדר.

היא משלבת את ידיה, ״את וריף? ולא סיפרת לי?״ היא לוחשת הפעם. הלב שלי מתחיל לפעום במהירות מן הרגיל ברגע שהיא אומרת את השם של ריף.

״כן. אנחנו ביחד,״ אני מגלגלת את עיניי. אין לה שום זכות לכעוס עליי, ״ועל מה את בדיוק כועסת? אני לא זאת שהסתרתי מהחברה הכי טובה שלי שאני יוצאת עם אח שלה כבר חצי שנה.״

מאיה מסתכלת עליי כמה שניות ונאנחת, היא יודעת שאני צודקת. באמת אין לה שום סיבה לכעוס עליי ככה, היא הסתירה ממני שהיא יוצאת עם אחי הגדול חצי שנה בזמן שאני עם ריף אפילו לא חודשיים.

היא מכווצת את אפה, מובסת. ״אחד אפס לך, אישה.״ אומרת. ״אז רגע, למה אתם לא מראים את עצמכם בציבור?״ שאלה בהתעניינות.

״מאיפה את יודעת בכלל? אהרון סיפר לך?״ שאלתי והיא מהנהנת. גלגלתי את עיניי למחשבה על אחי הגדול שמספר דברים לחברה הכי טובה שלי, אידיוט. ״בכל מקרה זה משהו שקורה בינינו כבר מלא זמן. אנחנו ביחד בשקט כי הוא לא רוצה שעומר ידע מזה, הוא מרגיש מאויים על פניו.״ אני מסבירה לה בזמן שהיא נוגסת מהצ׳יפס שלה.

״אוי, באמת יש ביניהם איזה יריבות אחים כזאת.״ אמרה לי, ״אף אחד לא באמת יודע למה עומר עושה את הדברים האלה פשוט ריף חושש ממנו כל הזמן. אני מאמינה שהוא עוד לא אמר לך שהוא אוהב אותך.״

איך היא יודעת דבר כזה? מסתבר שכל הבית ספר הזה יודע על ריף יותר ממה שאני אי פעם אדע. זה נורא מוזר שכולם פה יודעים הכל על כולם. אני לא אופתע אם יש כאלה שכבר מודעים לכך שאנחנו ביחד אבל פשוט לא מדברים. מעניין כמה זמן זה יקח עד שזה יגיע לאוזניים של עומר.

״את צודקת הוא באמת לא אמר לי. זה עוד רגע נפלט לו והוא עצר את עצמו. הוא נראה מפוחד מקשר זוגי לפעמים.״ אני מעבירה את מבטי אל ריף ותופסת אותו מסתכל עליי, הוא קורץ לי ואני מחייכת אליו בביישנות לפני שאני חוזרת לדבר עם מאיה.

מאיה מהנהנת בהבנה, ״תתני לו זמן, רואים שהוא מאוהב בך, אני לא יודעת איך אף אחד לא מדבר על זה כי זה ברור עם כל המבטים שהוא עושה לך שקורה בינכם משהו.״ היא מגחכת ואני מצטרפת אליה.

״היי מיה, הרבה זמן שלא דיברנו.״ קולו המוכר של הבן אדם האחרון שרציתי לשמוע קורא בשמי, והאירוניה שהרגע דיברנו עליו מצחיקה את האני הפנימי שלי. מאיה מרימה את מבטה לעומר שעומד מאחוריי, לא מחייכת אליו אפילו. אני מגלגלת את עיניי ומסתובבת לכיוונו, מנסה לעלות חיוך על שפתיי.