העיניים היפות שלו. השיער החלק. הגבות המבלוגנות. הגוף הקטנטן.
החלתי להוזיז את ידי מהר יותר, נאנח וממלמל קללות שקטות.
'לואי היה כאן ממש לפני כמה דקות. הוא התקלח במקלחת שלך. הוא היה ערום.', המחשבה הזו, גרמה לי לדמיין את גופו הקטן והערום של לואי מתחת למים.
את ראשו נזרק לאחור ופיו הפעור מעט. לואי מסתבן, לואי מתנגב.
"פאק לואי", אמרתי בלחישה, פותח את עיניי ומסתכל על ידיי המלכולכות מהנוזל הסמיך והלבן.
נכנסתי במהירות למקלחת, מנקה את עצמי מכל הלכלוך.
לקחתי את הזמן, פחדתי להסתכל על לואי כשאצא. אני הרגע גמרתי ממחשבה על לואי, שיושב ממש בסלון שלי. זה כל כך אסור, זה כל כך לא בסדר.
לא רוצה להיות לבד, החדר של הארי(לואי)
"אז אני בסלון, ואם תצטרך משהו אז תבקש, או שפשוט תרגיש חופשי ותקח", הארי אמר והנהנתי, יושב בישיבה מזרחית על מיטתו ולא מסתכל על פניו.
"לכבות לך את האור?", הוא שאל, קולו היה נשמע פגוע ולכן כשעניתי "כן", הסתכלתי בעיניו פעם ראשונה מאז השיחה שלנו, הוא חייך אלי חיוך קטן ואיחל לי לילה טוב.
הארי נראה לי בוגר יותר מרגע לרגע. זה כאילו ובבית שלו, הוא מרגיש בטוח יותר מהכל, והוא מתנהג כמו שהוא באמת.
הארי כיבה את האור ויצא מהחדר. נשכבתי במיטה הזוגית שלו והתכסתי בשמיכה.
"הכל בריח הארי", מלמלתי, מריח את הסדינים והבגדים שהיו עלי. הריח הזה הוא בהחלט הריח האהוב עלי מהיום.
הלוואי ויכולתי להיות טיפה כמוהו.
"לעזאזעל", מלמלתי שראיתי שהשעה כבר ארבע ורבע לפנות בוקר ועדיין לא הצלחתי להרדם.
'אני רק אלך לבדוק אם הארי ער', חשבתי וקמתי מהמיטה. היו מעט רעמים, שהקפיצו אותי בכל שנייה וגרמו לי לאבד דקה מחיי.
"הארי?", נגעתי בכתפו. שיערו היה בגולגול מרושל, עיניו עצומות ושלוות וריסיו נחו בשלמות על לחייו.
"ממ?..", הוא מלמל ונאנחתי. אני מפריע לו, הוא ישן.
"אני רק לא מצליח להרדם, אבל לא משנה סליחה, תמשיך לישון.", אמרתי ובהיסוס העברתי את ידי ממצחו לשיערו.
הארי פקח עיניים והסתכל עלי.
"אני יכול לעזור במשהו?", הוא לחש והבטתי על הרצפה.
"אתה.."
"כן לו?", הוא כינה את שמי. רציתי לחייך. אהבתי שהארי עשה את זה. הוא כאילו גרם להכל להיות פחות מסובך. או יותר, אני לא יודע.
נשמתי עמוק לפני שביקשתי
"תוכל לישון איתי?"
הארי רק חייך אלי, נינוח. "אתה בטוח שזה בסדר מצדך?", הוא שאל והנהנתי במהירות. "אם כך, אני בא", הוא אמר וקם מהספה, הולך לכיוון החדר.
נשכבתי על המיטה, נזהר בכל צעד שלי. הארי נשכב גם כן, מרוחק ממני.
התכסתי בשמיכה והארי עשה אחרי.
"לילה טוב לו", הוא לחש ועצם את עיניו בזמן שהפנה אלי את גבו וישן על הצד.
הסתכלתי על התקרה. לעזאזעל, אני לא רוצה שהוא יהיה כל כך רחוק.
"קר לי", אמרתי והוא המהם, "יש עוד שמיכה בארון, תוכל לקחת אותה?".
נשפתי ברוגז, הארי המטומטם הזה. למה הוא לא מבין רמזים?
"אני חושב שאני צריך חום גוף של אדם", המשכתי להסתכל לתקרה ולמלמל שטויות, מרגיש את גופי ולחיי מתחממות. הדבר האחרון שהיה לי עכשיו זה חם.
הארי הסתובב לכיווני והושיט את ידו לביטני, ובשנייה הוא משך אותי אליו.
ידו נכנסה מתחת לחולצתי והעור שלו נגע בעור החם שלי. צמרמורת עברה בי ותחושה מוזרה.
הלב שלי פעם בחוזקה כשהארי כרבל את גופי, רגלו השתלבה ברגלי ונשימותיו החמות נחו על עורפי.
"ככה טוב יותר?", הוא לחש בקול צרוד מעט. הנהנתי בלחץ ובמהירות.
"לילה טוב", אמרתי מובך, עוצם את עיניי ושומע את נחירותיו הקטנות של הארי.
בוקר, כמעט התוודות, 9:56AM(לואי)
שכבתי במיטה של הארי, מרגיש את המצב בו אנחנו נמצאים. לא רציתי לפקוח את עיניי, פחדתי לדעת מה יקרה עכשיו. מה בכלל אמור לקרות?
ליבי החל לפעום במהירות, כשהרגשתי את שפתיו של הארי נושקות לראשי.
העמדתי פני ישן, כשהארי התיישב במיטה.
מצחי הקר הרגיש בידו החמה שהושיט הארי וסידר את שיערי לאחור, מלטף אותי. 'מה הוא עושה?', חשבתי לעצמי, מתאפק שלא לחייך לאור החמידות.
"אני לא רוצה שתחשוב ככה יותר.", הוא התחיל למלמל, מזכיר לי את אירועי אתמול.
"אתה מושלם,לואי. אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים האלה. אתה צריך תמיד לשמוח, כי ככה זה. כדי שאני אמשיך לתפקד אני צריך לראות את החיוך שלך.", הוא אמר, גורם לליבי לדפוק מהר.
הרגשתי את ידו עוברת בפתאומיות על שפתיי ושמעתי את אנחתו השקטה.
"פאק, אני או-.", הוא נעצר האמצע המשפט, לאור דפיקות על דלת הבית, ויצא מהחדר. גורם לי לפתוח את עיניי במהירות ולליבי לדפוק במהירות. "אתה מה הארי?", לחשתי, מבולבל.
שאלת הפרק
שאלה רטורית- מה הארי רצה להגיד ללואי?
השאלה רצינית- מי בדלת? והאם הלילה הזה גרם ללואי להבין כמה דברים?
יום הולדת שמח שם למעלה, פליסיטי:(♡
רק עוד 15 ימים לחופש, זה לא נקלט לי בכלל.
YOU ARE READING
Discover yourself, Louis (Larry Stylinson)
Romance"אולי כרגע האהבה שלנו היא אפלטונית, אבל זה רק עד שתגלה את עצמך לוּ." אשמח שתצחקו, תחייכו, תבכו, תתרגזו ותלוו אותי לאורך הדרך x
