העובדה שג'ונגקוק דחה אותי הייתה כואבת... כואבת אם לא מייסרת.
אך מה שהיה עוד יותר כואב כנגד לכל הציפיות,היה ליבי שהלם בכאב עז כאשר תחושת אשמה נוראה התפשטה בגופי כמו גז רעיל שהכאיב לכל איבר ואיבר מתוכו.
ג'ונגקוק בכה, ואני הייתי האשם היחיד לכך...
הרגשתי נורא ויותר מכל-הרגשתי מפלצת...
הו, זה כינוי חדש שהייתי יכול לתת לעצמי: "קים טאהיונג המפלצת!". אני לא מזוכיסט אך במקרה הזה זה באמת הגיע לי.
כי כך הרגשתי באותו הרגע -מרושע, אטום וחסר לב. ואולי באמת הייתי כזה?
ההתנהגות שלי לא השאירה רושם שאני מסוגל לחוש בכלל רגשות. התנהגתי כאדם בעל לב קרח במהלך כל היום. אך ידעתי בעל כורחי שאני לא כזה.
אני אדם בעל רגשות...
ולמרות זאת,ברגע הזה הייתי מעדיף לא לחוש דבר,רק ללחוץ על כפתור אדום במוחי שעליו המילה 'רגשות' רשומה באותיות שחורות ועבות,במטרה לגרום לכולן להתפוגג בבת אחת כאילו מעולם לא היו.
לא לחוש צער,לא רגשות אשמה, לא עצב,
לא תיסכול,כלום! רק ריק חלול בתוך גופי הבשר ודם אך בעל לב אבן ולא מתפקד...
רק לחיצה אחת קטנה כדי לשכוח מכל הבעיות שהטרידו את מנוחתי במשך החודשיים שבהם ניתקתי את הקשר עם ג'ונגקוק, בנוסף לרגש האשמה שהתאסף לרשימה הארוכה של הצרות בחיי.
אך איך הצרות הללו התחילו בכלל? לא משנה כמה רחוק ניסיתי להיזכר, לא הצלחתי לזכור מתי הכל השתבש.
מתי ההתאהבות של בג'ונגקוק התחילה ומהי הסיבה לכך?
המחשבות התפוצצו לתוך ראשי וגרמו לי לרצות לירות לעצמי כדור כדי להעיף את כולן ללא יוצאת מן הכלל.
אררר!!! אני שונא את זה יותר מכל והעניין הזה גורם לי לתיסכול רב כל פעם מחדש!
קיללתי את עצמי בתיסכול, קללות שהדהדו בכיתה הריקה שכך נשארה מאז שג'ונגקוק יצא ממנה ולא השאיר בה זכר לנוכחותו.
התקופה הרחוקה ביותר שהצלחתי לזכור היא כיתה ט'.
בתקופה הזאת הכל התחיל...
הזיכרונות המטושטשים נהיו ברורים וצלולים יותר ויותר ככל שהעמקתי לחשוב עליהם.
זכרונות טובים בדיוק כמו הרעים...
הבזקי מחשבות התלוו אליהם במהרה, מחשבות שליליות שחשבתי באותם זכרונות ובאותם ימים חזרו אליי בבום והדהדו בראשי הכאוב.
מחשבות שהייתי מעדיף לשכוח...
כשאני חושב על זה,יכול להיות שבאותה התקופה סתם חיפשתי תשומת לב,את תשובת ליבו של ג'ונגקוק במיוחד וההשתוקקות הזאת לתשומת ליבו היא זאת שגרמה לי לפגוע בעצמי.
אני לא אדע להסביר למה ואיך עשיתי זאת,כי אני עד היום לא יודע.הדבר היחיד שאני זוכר הוא שקינאתי.
קינאתי בג'ימין,קינאתי בו עד כדי שנאה עזה כלפיו ,אפילו לא יכולתי להביט בעיניו מבלי להרגיש את כל גופי בוער בכעס ובשנאה עזה במיוחד.
וכל זה מהסיבה הפשוטה שהוא התיידד עם ג'ונגקוק,החבר ההכי טוב שלי.
צחקתי לעצמי במרירות בכיתה הריקה מתלמידים לחלוטין,למעט אני כמובן.
כל זה לא היה קורה אילו לא הייתה מתרחשת המריבה המטופשת ההיא בין יונגי לג'ימין.
YOU ARE READING
Best Friends (VKOOK)
Fanfictionמאז שטאהיונג וג'ונגקוק זוכרים את עצמם, הם תמיד היו ביחד. הם מכירים זה את זה טוב כל כך, שאנשים רבים תוהים ושואלים אותם: "האם אתם אחים?" אך כרגיל, שניהם מחייכים מאוזן לאוזן ומשיבים בפשטות: "לא!" הם החברים הכי טובים, אך אולי אף אחים בנפש: שני חצאים...
