"מישהו שמע מהבלש קים בשעה האחרונה?" ג'ונגקוק שאל את שותפיו הבלשים, לוחץ עם שיניו על שפתיו ורגלו רעדה בלי סוף.
במוחו של ג'ונגקוק נשרפו תאים, יותר מידי סיטואציות עלו בראשו איפה טאהיונג יכול להיות, מה יכול לקרות לו בזמן הזה כשהוא לא בטווח ראייתו.
בכל דקה, בכל שניה ובכל נשימה, אם טאהיונג לא לידו= אין שקט.
"לא, בפעם המאה לשאלתך, לא. תנסה להרגע, אולי המשימה שלו התעכבה מעט, זה יכול לקרות." הבלש צ'אן ניסה להרגיעו אך ג'ונגקוק רק נהם בלחץ, "למה לעזאזל הוא הלך לבד? חשבתי שאנחנו אמורים להיות ביחד תמיד."
"כן, אבל הבלש ג'ון, הוא סך הכל הלך לבדוק אם החשוד עובד היום במועדון, הוא יחזור בקרוב, זה בטח עיניין של זמ-" ג'יסונג נקטע כשטאהיונג גרר את עצמו בחוסר כוחות.
"טאה!" ג'ונגקוק קם ורץ לאהובו, מחזיק בו חזק ובודק אותו,
"מה קרה? הכל טוב?!" צ'אן שאל בדאגה כשטאהיונג נאנח מכאבים.
"כן, הכל בסדר פשוט היה לי עימות עם עבריין סמים שעצרתי את חברו בעבר." עיניהם של שאר הבלשים נפתחו בבהלה,
"יצאתי משם רק עם חתך קטנטן בבטן, לעומתו, שבהצלחה לו בלחזור ללכת." טאהיונג גיחך,
"היי היי! אל תגיד את זה ליד הבייבי התמים שלי." צ'אן כיסה את אוזניו של ג'יסונג, גורם להם לצחקק.
"אבל למה אתה נראה עייף ככה?" ג'ונגקוק שאל והרפה את האחיזה,
"פגשתי את ג'ימין בדרך ואכלנו, יותר פאקינג מידי אז אני קצת עייף." טאהיונג אמר ומישש את ביטנו, "אה, והחשוד עובד היום."
"רגע, מה? בזמן שאני דאגתי לך אתה בכלל אכלת? אתה יודע שאני לא אכלתי כל-" טאהיונג הוציא מהשקית שהייתה בידו אוכל ארוז, מגיש לג'ונגקוק ולשני הבלשים האחרים,
"קח, ג'יסונג, אני יודע שאתה מעדיף בלי סלט." טאהיונג נתן לשני שלקח את זה וישר התחיל לאכול,
"רגע, מה עם-'תודה טאהיונג', 'איזה חמוד אתה טאהיונג', 'אתה מלך טאהיונג' משהו." טאהיונג שילב את ידיו וחיכה לתודה שהגיע לו.
"חסר קצת מלח, טאהיונג." ג'יסונג חייך בשעשוע וטאהיונג ניסה להגיע אליו,
"אם ג'ון לא היה פה היית מת." טאהיונג סינן בין שיניו וג'ונגקוק חיזק את תפיסתו,
"עדיין רוצה מלח."
-
"וכך הרג טאהיונג את אחד משותפיו, אני מבקש לעמידו לדין, מאסר עולם."
"נו באמת, השותף שלי לא יכול לפגוע בזבוב." ג'ונגקוק הגן על שותפו האהוב,
"לא, אני לגמרי מסוגל להרוג אותו, אתה פשוט לא נותן לי." טאהיונג דיבר בשקט לעבר האוזניה, נועץ את מבטו על החשוד שעבד בדממה, משפיל את ראשו על מנת שלא יראו את פניו.
"למה אתם מדברים עלי כאילו אני מת?" ג'יסונג שאל, בצד השני של המועדון ואפילו שם שם לב למבט הרצחני של טאהיונג,
"אתה שתוק, מזה לא אכפת לי להפוך לרוצח עכשיו, ממש בא לי על זה." טאהיונג לא נח, מרגיש איך השני מעצבן אותו יותר.
"ג'סוני בייבי, אל תעצבן את הבלש קים. תתרכזו במשימה שניכם." הבלש צ'אן שדווקא שועשע אמר והוסיף, "טאהיונג לך תיקנה שתיה ממנו, זכור את התוכנית." צ'אן אמר וטאהיונג הינהן קלות והוריד את האוזניה מאוזנו, דוחף אותה לכיסו.
ג'ונגקוק צפה בבן זוגו מתקדם לבר שישב בו, שמח שמנהל המחלקה נתן לו להתייצב בבר כי עכשיו השגיח על טאהיונג קרוב מאי-פעם.
"שלום, אשמח לשוט." טאהיונג חייך, מקווה שהבחור פשוט ירים את ראשו,
אך זה לא קרה ובמקום זאת החשוד רק הגיש את השתיה המבוקשת,
"שלם אצלו." אמר בקרירות וטאהיונג הבין שזה לא הולך להיות קצר במיוחד.
"איזה שירות גרוע, אתה לא אמור לחייך או משהו? בשביל כסף?" טאהיונג נישען על הבר וניסה לראות אם יצליח להוציא ממנו דבר או שנים,
"אני נראה לך זונה?" הברמן שאל, מעוצבן.
"אממ, קצת." ענה טאהיונג, מרגיש הנאה מהמשימה.
אך יותר נהנה מהעובדה שאהובו ישב שם, פרצוף לחוץ על פניו בעוד טאהיונג מידי פעם זורק לו מבטים.
"אבל אני בקושי רואה אותך, אז אי אפשר לדעת, נכון?" טאהיונג שאל,
"אתה הולך לשתות או לא?" עכשיו החשוד כבר היה חבר סבלנות, כל הערב הרגיש מבטים מחוררים אותו ורק חיכה לטיפת זמן כדי לבחון את סביבתו.
"אני אשתה, ברור, רק איך קוראים לך?"
"ילד, שתה כבר ועוף מפה." הסבלנות נסדקת אך טאהיונג לא היה נראה כאילו הולך לעזוב, הוא הבטיח ללכת עם ג'ימין לקנות מתנה ליונגי הערב, הוא לא הולך לאחר.
"אני מנסה להתחיל איתך אבל זה לא עובד משהו."
"לך מפה." הברמן החל להילחץ כשהרגיש את המבטים ננעצים בו יותר מאז שטאהיונג הגיע,
טאהיונג היה יפה בבגדיו הכהים כשיערו נפל בקלילות על פניו, היה קשה לא לשים לב אליו ובטח שלא לשיחה שניהל.
"היי היי, אתה לא יכול להעיף לקוח." וסוף סוף הברמן הרים את ראשו, מבטו חדר אל של טאהיונג שהיה נראה כמו אדיוט תמים, מה שהיה נכון, חלקית.
"יש לי מזוודה עם ילד בפנים, אני בטוח שגם אתה תוכל להיכנס לשם, רוצה? אם לא, לך מפה." הברמן אמר בשקט וחיוך ערסי, מצפה מטאהיונג לברוח על נפשו אך הוא טעה, טאהיונג רק חייך אליו,
"אתה מחייך?" הברמן הופתע אוחז בצווארו של טאהיונג באיום, לוחץ מאט וגורר השתנקות מצידו.
ג'ונגקוק שראה זאת לא חיכה יותר מידי לפני שעיקם את ידיו של אותו הברמן, אוזק ומקלל.
"חניקה? זה עוד לא קרה לך." הבלש ג'ון אמר לטאהיונג, בוחן את צווארו, שמח לראות שלא היה שום סימן חניקה,
"כן אה? מעניין מה עוד יכול לקרות שלא קרה לי כבר." טאהיונג צחק וליטף את צווארו, רואה את צ'אן וג'יסונג גוררים את הפושע.
"אתה יודע, אם היה נישאר סימן כלשהו הייתי מבקש ממך לכסות את זה, שתסמן אותי וכזה~" טאהיונג אמר בהתגרות וג'ונגקוק סובב את ראשו בחדות, מסתכל על צווארו ברעבתנות,
"אבל זה לא קרה, אז אין צורך בזה." טאהיונג הוסיף וצחק כשראה את פניו של ג'ונגקוק נופלות.
"לא רק שאני אסמן אותך אנ-"
"חייבים למצוא את הילד במזוודה!" ג'יסונג רץ פתאום וקטע את ג'ונגקוק,
"חייבים לחפש אותו! שלחנו את המשטרה לחפש בבית שלו אבל זה לא מספיק." צ'אן הצטרף, נכנס בקלילות לבר ומחכה ששאר הבלשים עקבו אחריו,
"אין כניסה, רק לעובדים." אחד מהעובדים עצר אותם אך כשטאהיונג הראה לו שהוא בלש אותו אחד הצטער ונתן להם לעבור.
-
"תחפשו מתחת לכל דבר, אפילו במקרר, פושעים הם לא אנשים טובים." ג'יסונג אמר,
"לא רק הם לא טובים." טאהיונג ענה וג'יסונג צחק בקול, "עדיין כועס על הקטע של המלח?"
"כן, וגם על הקטע של המשחת שיניים!" טאהיונג ענה,
"ומה עם הקטע של הכריך על הפרצוף?" ג'יסונג הוסיף,
"שונא אותך על זה."
הוו ועל המתיחה שעשיתי לך, גם כועס?"
"אני מאחל לך למות." טאהיונג נהם וג'יסונג חייך,
"אני נהנה להציק לך." הודה וטאהיונג חייך לשם שינוי,
"הפיפי שלי בנעליים שלך."
"מה?! אתה אמרת שזה סתם מים!" ג'יסונג הסתכל באימה על רגליו,
"אל תדאג, עם המזל שלך אולי יש שם שאריות שפיך." הפעם גם שני הבלשים האחרים צחקו, חוץ מג'יסונג כמובן.
"טוב די, אנחנו צריכים למהר, זה לא מקצועי מצידנו. בוא טאה." ג'ונגקוק משך את טאהיונג איתו,
"זה גם לא מקצועי לקרוא לבלש בשם חיבה!" צ'אן צעק לעברו,
"אתה קראת לג'יסונג בייב קודם." ג'ונגקוק הזכיר לצ'אן-
"בחדר צוות!"
"נו מה זה משנה אין פה אף אחד!" ג'ונגקוק השיב לבלש השני, ממשיך ויכוח שלא נגמר,
"תיהיו מקצוענים עלק." ג'יסונג וטאהיונג גילגלו עיניים, לוקחים איתם את הבני זוג.
נ.מ ג'ונגקוק
"אתה מבין? הוא אמור להיות אחראי הצוות והוא קורא לשותף שלו 'בייב', זה לא מקצועי! אני לגמרי צודק הפעם." אמרתי לטאהיונג שלא הפסיק לצחקק, פניו אדומות מרוב צחוק וראיתי איך ניסה לאפק את עצמו בשבילי.
צעדתי לצידו של טאהיונג, אותו אחד שגנב את ליבי וכלא אותו כי לא יכל להיות שלי.
תהיתי איך הכל השתנה לטובה, איך מלראות את טאהיונג וג'ימין ביחד הפכתי להיות זה שלקח אותו.
בהיתי בו, פניו חזרו לצבעם והוא ניגב את דמעותיו,
"אלוהים אדירים, ג'ון, אף פעם לא צחקתי כל-כך חזק כמו עכשיו." הוא עצר ואני כמוהו,
"אני באמת אוהב אותך, ואני מצטער על כל מה שעוללתי לך, שלא הייתי ברור איתך וברחתי.
אני באמת אוהב, לא, מאוהב בך." טאהיונג אמר, דמעה קטנה זלגה על פניו ולא יכולתי להחזיק מעמד, משכתי אותו לנשיקה רכה, לא אגרסיבית ולא מבלבלת.
אחת אוהבת.
"הצילו! מישהו כאן? אני בתוך המזוודה!"
-
וזה היה הפרק בונוס האחרון,
הפרק מוקדש לשתי חברות שלי,
נועה ועדן❤️
לא הצלחתי לתייג אז אני אנסה מאוחר יותר👌💞💞
מעט קצר, מקווה שאהבתם❤️
YOU ARE READING
BE MY NEXT
Humor-finished- "אתה שונא אותי בלי להכיר אותי." "אני לא שונא אותך, אני פשוט יודע מי אתה." "מי אני, טאהיונג?" "הבא שיפגע בי." + "למה אנחנו פה?" הוא שאל, קולו המאוכזב צרם לאוזני, "כי ההורים הזדיינו והביאו אותנו לעולם. תאשים את הקונדום." המשכתי לצפות. - קים...
