My bad [lashton] {Hebrew} -slow updates-

chapter 4- פרק רביעי

הגוף שלי הרגיש חסר תחושה.(זה הגיוני להגיד את זה ככה?- מתרגמת)לא יכולתי להרגיש כלום, אולי חוץ מאוויר קר. היה קשה שמוע עם כל הצלצולים באוזניים שלי. בכל מקרה, אני כן שמעתי כמה צעקות, אבל זה נשמע מרחוק. אני רק יכולתי להבחין בהתנצלות, הארי צועק, נייל מתייפח ועוד כמה תגובות. לא יכולתי לפתוח את העיניים שלי, כדי להראות להם שאני עדין חי. לפתע הקולות התחלשו והצלצולים הפסיקו, אבל עדין הייתי בלוע בחושך.

הרגשתי כאילו ריחפתי באוויר. זו הייתה הרגשה מוזרה; היה נראה שאיבדתי הכרה, אבל באותו זמן לא. אני רציתי כל כך לזוז ולהראות לכולם שהייתי שם מבחינה נפשית, אבל הגוף שלי לא הסכים להקשיב לי.

בכל החושך הזה שהפתיע אותי, הייתה קרן אור שהיה מעליי. אני חושה שאני במצב של חוסר הכרה. מה שלא פגע בי, זה פגע בי חזק מספיק כדי להביא אותי לפה. ניסיתי להגיע לאור, אבל מצאתי את עצמי שאפילו במצב הזה אני לא יכול לזוז. ניסיתי כל מה שיכולתי אפילו להזיז אצבע, ובסופו של דבר כבר לא צפתי, אלא עומד זקוף על פני השטח.

עשיתי את דרכי אל האור, אבל זה נראה שזה מתרחק ממני. הלכתי, וההליכה הפכה לריצה. האור הזה הוא התקווה היחידה שלי לקום והוא נסחף, ואני נשבע שאני רץ הכי מהר שאני יכול. לפתע, הגעתי את האור וחיוך עלה על פניי. כשיצאתי מהחשכה, הרגשתי חום בפעם הראשונה מאז נכנסתי לתת-מודע הזה שלי. הרעשים, קולות של אנשים חזרו ואני יכול לראות אור דרך העפעפיים שלי. אני חושב שהיד שלי אפילו הסתובבה! הרעשים התחזקואור האיר יותר ויכולתי להרגיש את היד שוב. אגרפתי את ידי להראות שהייתי ער והחלטתי להתרכז ולפתוח את עיניי.

אחרי משהו שנראה כמו נצח, פתחתי את העפעפיים הכבדים שלי. בהתחלה, הכל היה לבן, אבל אז תקרה התחילה להיכנס לראייתי. אני- חכו, תקרה? בפעם האחרונה שבדקתי, הייתי בחוץ.

הרגשתי מישהו לוחץ בידי, סיבבתי את ראשי מעט לראות מי זה היה. ציפיתי שהארי יהיה מי שיחזיק לי את היד..

..אבל זה לא היה הארי, גם לא מייקל או נייל.

"היי, אתה ער" אמר האדם. לקח לי רגע לזהות מי מחזיק לי את היד, וברגע שהבנתי מי זה היה כמעט התהפכתי, שיט, הלב שלי עומד לצאת מהחזה שלי.

זה היה הבלונדיני החתיך, והוא היה בתלבושת התעמלות!

הסתכלתי על השיער שלו. זה נראה יותר מושלם מקרוב. בהיתי בעיניו, שהיו כחולות יפיפיות, ואז עיניי עשו את דרכן לטבעת שהייתה תלויה על שפתיו. ואז הסתכלתי על פניו, והוא היה באופן בלתי חוקי, מושלם. מושלם יותר מאז שראיתי אותו מרחוק. ליקקתי את שפתיי, ואז מחשבה עברה בראשי.

הבחור החתיך שיש לי קראש עליו מהרגע ששמתי את עיניי עליו נמצא באותו חדר כמוני, ואנחנו לבד!

"אתה בסדר? אתה מתחמם" הו, שיט, הקול שלו נמוך וסקסי. אני חושב שהשחלות הלא קיימות שלי הרגע התפוצצו.