סיפור מהאגדות

רושם ראשוני חלק 2

קולות השיחה של האנשים בבית היו רועמים. שמעתי אותם מהסלון עד למטבח, שם הייתי שקועה בבישולים ובהכנת הצלחות לארוחה. 

האורחים הקדימו בחצי שעה. 

ידעתי שאם אצא אליו, הוא יראה בי כעובדת הבית של בריאנה, ואולי הוא לא יחשוב עליי בצורה מחמיאה.

לא יצאתי מהמטבח עד 7.

ב7 בריאנה נכנסה למטבח. "קאי כבר 7, איפה האוכל?"

הסתכלה עליי כלא מאמינה שעוד לא הוצאתי את המנות ויצאה מהמבטבח בהפגנתיות.

נאנחתי ויצאתי לחדר האוכל עם צלחת בכל יד, מגישה את האוכל לשולחן. הלכתי עם פנים רכונות לרצפה, כדי שלא יזהה אותי.

הגשתי מהר את כל המנות ומיהרתי להכנס חזרה למטבח. 

בחזרה למטבח שמעתי חלק מהשיחה. שמעתי את הבחור שואל את בריאנה איפה הבחורה שפתחה לו את הדלת לפני כשבוע. 

בריאנה, שהבינה שמדובר עליי, נתתה לו תשובה חפוזה משהו כמו "בטח המנקה.. היא מרגישה פה כמו בבית." ומיהרה לשנות את נושא השיחה.

לאחר כשעה וחצי האורחים הלכו, בריאנה, ג'ן ודיאנה התיישבו בסלון ונחו מהארוחה המלאה שאכלו.

"קארי!!! תתחילי לנקות. אני לא רוצה שישאר לכלוך פה בבוקר. זה לא טוב לי כשאני קמה." בריאנה קראה לי 

התחלתי לנקות את כל הכלים, השולחן, הרצפה, המטבח.

לאחר 3 שעות ניקיון ירדתי למחדרי, ונשכבתי על המיטה.

פקחתי עיניים והשמש כבר עלתה. התעוררתי בבהלה והשעה הייתה 7 וחצי בבוקר. מיהרתי לקום מהמיטה וללבוש בגדים נקייים. 

בריאנה לא קראה לי בבוקר. גם לא ג'ן או דיאנה. לרגע נבהלתי שקרה להן משהו.

מיהרתי לעלות לקומת הכניסה ולהפתעתי ראיתי את דיאנה וג'ן אוכלות קורנפלקס שהן בעצמן הכינו להן.

"אל תדאגי קארי. מחר את תכיני לנו ארוחת בוקר. לא שמענו אותך הולכת להתקלח אתמול.. או היום בבוקר אז העדפנו שלא תזהמי לנו גם את האוכל" ג'ן חייכה אליי חיוך מרושע, ובתיזמון מופלא היא ודיאנה קפצו מהכיסא ונעמדו, "כדאי לך להתקלח" העירו לי ויצאו למכונית.

הסתכלתי על השעה והייתה לי רבע שעה להתרחץ ולנהוג לבית הספר.

נכנסתי במהירות לחניה, ברגע אחד של היסח דעת שמעתי קול התנגשות והתנפצות.

יצאתי מהר מהאוטו, ומולי היה רכב שחור, מעוך מצידו, והמנורות שלי מפוצצות על הכביש. נאנחתי בייאוש והסתכלתי על הנהג שיצא לאט מהרכב.

זה היה הבחור ההוא.  

"אני נורא מצטערת! לא הכוונתי! אני... נכנסתי..."

הוא קטע אותי ואמר "אין בעיה, זה לאנורא... זה לא נזק רציני." הוא הסתכל על שתי המכוניות וחזרה אליי.

"היי.. את בסדר?"

"כן..."

"אני וויל, דרך אגב.. כשאני פוגש אותך, את תמיד גורמת להפרעה כלשהי"

"אההה.. אני אממ... קארי.. ואני לא בטוחה אם זו מחמאה"

הוא צחק ואמר "פעם ראשונה שמעת מוזיקה בעוצמות שלא היו מביישות מועדון לילה פרוע, ועכשיו, בואי נאמר, דפקת לי את המכונית"

עיקמתי את פניי בהבעת התנצלות.

בריאנה יצאה בריצה מהבית.

"וויל! ראיתי את התאונה מהחלון! הכל בסדר? לא שברת כלום? אתה צריך לשבת? אתה רוצה מים?"

היא הראתה לו דאגה גדולה ואפילו לא טרחה להסתכל עליי או לשאול לשלומי.

"אני בסדר גמור בריאנה, באמת.. זו הייתה אשמתי.. לא ראיתי את קארי נכנסת ו..."

"קארי? מאיפה אתה מכיר אותה?"

היא הסתכלה עליי במבט זועם, ומיהרתי להכנס הביתהץ.

וויל צעק מאחורי "להתראות!" הספקתי לשמוע אותוו לפני שטרקתי את הדלת ונכנסתי לחדר.