סיפור מהאגדות

התהלכתי לי בחדר, הראש חשב בלי מנוחה. היו לי כל כך הרבה דברים על הראש שלא ידעתי מאיפה להתחיל.

-לנקות לג׳ן את החדר

-לנקות לדיאנה את החדר

-להכין אוכל לשבוע

-לשתול פרחים בגינה

- להביא בגדים מהניקוי היבש.

עד שהחלטתי להתחיל בלהכין אוכל, דיאנה קראה לי מהמטבח למטה

"קארי!!!! בואי למטה! אני רעבה."

נאנחתי וירדתי בלי רצון במדרגות.

"הו, הגיע הזמן באמת, כמה אני יכולה לחכות? אני לא מגיעה לקורנפלקס, ואני רעבה. "

"הקורנפלקס ממש מול הפנים שלך את לא יכולה להגיע אליו?"

"מאוד רעבה" דיאנה אמרה וקירבה אליי את הקערה שלה.

נכנעתי ושפכתי לה קורנפלקס לקערה ומזגתי את החלב.

היא התחילה לאכול.

ג'ן ובריאנה לא היו בבית משום מה. כנראה הן הלכו לספא. או לקניון. מקומות הבילוי האהובים עליהן.

"אמא השאירה אותי בבית כדי שאני אשגיח עלייך. היא ביקשה שתנקי את הבית הוא מלוכלך ובאים אלינו אורחים.

את יכולה להתחיל בסלון."

הסתכלתי עליה כלא מאמינה. גם לנקות את הבית?

"אני לא יודעת אם אני אספיק...."

"לא אכפת לי איך תעשי את זה, יש לך עד 3"

היא קמה , לקחה את המגזין שהיה מונח על השולחן והלכה לסלון.

השעה הייתה 9 בבוקר. איך אני אספיק הכל???

הפעמון בדלת צלצל.

"קארי! יש מישהו בדלת"

עזבתי הכל והלכתי לפתוח את הדלת.

זו הייתה לינדזי. החברה היחידה שהייתה לי. חברת אמת.

קפצתי עליה עם חיבוק מוחץ.

"כמה אני שמחה שבאת, אבל בריאנה גם ביקשה ממני לנקות את הבית... אין לי זמן לעבודות בית ספר עכשיו..."

לינדזי עיקמה את פרצופה.

"היא לא מבקשת ממך, היא מצווה עלייך, "

"אני לא מבינה למה אבא שלי התחתן איתה..."

~לפני 7 שנים~

הלכתי עם אבא לפארק. הוא אמר שמעיפים היום עפיפונים באוויר.

הוא לקח את העפיפון הכי יפה שהיה, ושנינו העפנו אותו באוויר.

רק מהבעת הפנים שלו הרגשתי חיבוק חם ואוהב.

"היי! שים לב לאן אתה מעיף את העפיפון שלך!"

נשמעה צעקה מרחוק ושנינו הסתכלנו לראות מה מקורה.

המקור שלה היה מבחורה צעירה, שהחזיקה עפיפון עם שתי תאומות קטנות.

העפיפונים שלנו הסתבכו זה בזה.

"הו, אני כל כך מצטער! תני לי לנסות להתיר את הקשרים פה בחבלים..."

היא חייכה אליו והתכופפה גם היא לעזור לו.

התאומות הסתכלו עליי עם ידיים משולבות ומבט אטום ולא נחמד.

לאחר שבוע אבא הודיע לי שיש לו חברה חדשה. קוראים לה בריאנה.

לאחר חודש הם התחתנו.

היה לי חדר גדול, עם מיטה נוחה, חלון גדול שמשקיף לים, מנורה, שטיח, היה לי חדר מהחלומות.

בריאנה הייתה אמא למופת.

לקחה את שלושת הבנות לסרטים, לטיולים ולקניות.

לאחר חודשיים, נכנסו שוטרים הביתה.

הם דיברו עם בריאנה ואנחנו הצצנו מהמטבח לכיוון הסלון.

בריאנה התיישבה והתחילה לבכות.

אבא נהרג בתאונת דרכים.

מאותו הרגע הכל השתנה.

~הווה~

היום אני בת 17. 7 שנים מאז שאבא שלי נהרג, ובריאנה הפכה להורה היחיד בבית.

מאותו רגע הכל השתנה.

הועברתי למרתף, עם מיטה קטנה וקרובה לרצפה, עם חלון קטן שמשקיף לחצר של השכנים, בלי שטיח, בלי מנורה.

בריאנה החלה לפקוד עליי פקודות.

לינדזי נראתה מאוכזבת.

"את רוצה שאני אעזור לך? אין לי בעיה"

דיאנה דחפה אותי מהפתח, ונכנסה לאוטו. "אני הולכת לקניון עם ריאן. סי יה"

"אוחחח אני לא מבינה איך הוא סובל אותה"

"בואי תכנסי"

נכנסנו לבית והתחלנו לנקות. שמנו מוזיקה חזקה בשביל להעביר את המחשבות.

נשמעה דפיקה על הדלת.

הלכתי לפתוח אותה. עמד שם בחור בן 22. עיניים כחולות צלולות. שיער שחור מסודר למופת.

"היי, תוכלי להנמיך קצת את המוזיקה? אני מנסה ללמוד..."

הסתכלתי עליו עוד כמה דקות. "כן, כן, אין בעיה, סליחה"

הוא חייך והלך.