Alien (boyxboy)

XVIII

ג׳יימס לא היה מרוצה.

ויכול מאוד להיות שזה כבר הפך למצב הקבוע בו הוא נמצא.

לא מרוצה.

נתחיל מזה שהוא היה לא מרוצה כשהוא ניסה להחטיף ללואי אז, באותו יום שלישי גורלי, והושפל בפומבי.

שנית, הוא לא היה מרוצה במיוחד כשלואי גילה על הבעיה הרפואית המביכה שלו.

הוא גם לא היה מרוצה מהרגשות המציקים שהספיק לפתח כלפי הגאון הקטן.

הוא לא היה מרוצה שהגאון הקטן כבר לא היה כל כך קטן.

ג׳יימס לא היה מרוצה בכלל מהעובדה שהגאון הקטן הכבר לא כל כך קטן התמזמז עם החייזר השנוא עליו.

אבל ממה הוא היה הכי לא מרוצה? הגאון הקטן הכבר לא כל כך קטן הפך לאידיוט מוחלט. הוא האמין לחייזר כשאמר שיניח לו להסביר. באמת. אפילו עיוור יכול היה לראות שהחייזר משקר. אבל לא. לואי האמין לו. וכמובן שמיד אחרי שהוא הניח את ג׳יימס ליד ההורים שלו, החייזר הפר את הבטחתו.

לראות אותו מרביץ ללואי גרם לג׳יימס לרצות לקרוע את החייזר המזדיין לשניים. והוא באמת יכול היה לעשות זאת. אחרי הכל, ג׳יימס היה גבר. גבר שבגברים. ואפילו חייזר לא יכל לשנות זאת.

לצערו, לעוף לא הייתה אחת מיכולותיו, כך שהוא נאלץ לשבת ולהמתין בחרדה עד שלואי והחייזר הגיעו חזרה. ורק אז הוא נרגע. וכשהביט בשניהם, ושם לב למרחק ששמרו אחד מהשני, חייך בניצחון.

בפעם הראשונה מזה זמן מה, ג׳יימס היה מרוצה.

***

מהירות על אנושית הייתה דבר שלא אפיין חייזרים בלבד, כך הסתבר ללואי, כאשר הוא וקאל נחתו חזרה על הדשא של המגרש (כשקאל עוד נועץ בו מבטים חשדניים ומביט לצדדים מפעם לפעם, כאילו הוא מצפה למתקפה).

חבורה של עיתונאים עם מצלמות שלופות חיכו להם בעיניים פעורות על הדשא. הם רצו לכיוונם, אך נעצרו במרחק מטרים ספורים מהם. נראה שהם פחדו משני היצורים שלא יכלו להסביר. ״לואי, נכון?״ כתבת אמיצה אחת נדחפה קדימה ודחפה את המיקרופון שבידה אל פניו. ״וקלארק. התלמיד החדש. מה שעשיתם עכשיו... זה לא היה אנושי. איך זה קרה? ניסוי מעבדה? פיתוח חדש של הצבא? אתם מכוכב אחר?״

ברגע שבו סיימה את דבריה, החלו כולם לשאול שאלות. לואי מצמץ אל מול הבזקי המצלמות ועשרות השאלות שהגיעו אליו מכל עבר. הוא שמע מישהו שואל: ״האם פניכם לשלום?״ ומישהו נוסף שואל: ״מדוע נלחמתם? האם אנחנו צריכים לחשוש מפני פלישה חייזרית?״

הוא התכווץ במבוכה. מעולם לא הופנתה אליו כל כך הרבה תשומת לב בבת אחת. הלב שלו דפק במהירות, הדם שצף בוורידיו. הוא היה על סף התקף פאניקה, אך לא נראה היה שהעיתונאים התעניינו בשלומו. לואי הרים מבט נואש אל ספסלי הצופים, מחפש את משפחתו, את סוזן ואת ג׳יימס, אך נראה היה שהם נעלמו. לפתע מישהו צעק: ״היי!״ ולואי מצא את עצמו מסתתר – עד כמה שיכול היה להסתתר, עם ממדי גופו העצומים – מאחורי ג׳יימס, שהצליח לפלס דרך בין העיתונאים וכעת ניסה להדוף אותם.