נועדנו אחד לשני Meant To Be

פרק 1- רמזור אדום

שעון המעורר לא הפסיק להעיר אותי, דווקא בשעת בוקר. גררתי את עצמי לשירותים 'מקלחת קצרה ותהיה כמו חדש' סיננתי לעצמי כמו אידיוט.
כשיצאתי מהמקלחת עמדתי מול החלון היו שם הרבה חלונות גבוהים בבניין ממול גם אם זו שכונה לא כזאת מוצלחת או עשירה, זה נראה יפה כמו פאזל.
" אתה בא היום?" קיבלתי הודעה מג'ימין, ג'ימין הוא חבר טוב מבית הספר, הוא רקדן מעולה לעומתי זה מצחיק כי אנחנו שונים כל הבנות אוהבות אותו, אבל הוא? ביישן מדי להתחיל עם מישהי, אז מה אנחנו עושים במקום להתחיל עם בנות? מתאספים אצל מישהו ועושים ערבי קריוקי עם אלכוהול אבל בשקט כי אנחנו לא מהאנשים הרועשים האלה.
לג'ימין יש אוסף של נעליים לבנות רק בטענה שלבן זה תמיד באופנה, הוא גם אוהב כלבים לבנים ולחמצן לבלונד.
" כן, כולם מגיעים או רק אנחנו?" שלחתי לו בחזרה זרקתי את הטלפון על הספה והלכתי לנשנש איזה לחם עם חמאה.
" כולם, מתאספים אצל ג'ין הוא מבשל אז תבוא רעב" רק גברים רווקים וחסרי יכולת לבשל מצפים מהחבר הבשלן שיתפאר בכישורים הקולינרים שלו ויתן לחבורת שמנים כמונו לאכול.
חוץ מג'ימין החבר הטוב יש גם עוד חמישה שלא ציינתי, ג'ין הבשלן וכובש הבנות, ג'יי הופ הראפר העליז שכולנו קוראים לו הובי או אח גדול תלוי מי מדבר איתו שהוא רקדן טוב לא פחות מג'ימין, יש את שוגה או בשמו המלא יונגי המופנם זה שכותב הרבה שירים למגירה. אני תמיד אמרתי לו שיבוא יום וכל העולם ישמע את המילים כי הוא מלא כישרון כזה. יש את נאמג'ון שקורא לעצמו אר-אם אני קורא לו ראפ מונסטר או רק מונסטר, נמאג'ון הוא ראפר וכותב שירים לפעמים הוא ושוגה כותבים יחד. נאמג'ון יכול להיות מאוד שלומיאל או ביקורתי אבל יש לו לב טוב בעיקר כשהוא מנסה לדבר עם בנות אני צוחק עליו כל הזמן כי הוא שותק מול בחורות, הן תמיד מסתכלות עליו על הגומות שלו וצוחקות בחזרה ככה אני יודע שהן סולחות לו על השתיקה שלו. החבר האחרון הוא ג'אנג קוק או בכינויו קוקי זה שתמיד עושה לי חשק לעוגייה. קוקי שר טוב ומנגן טוב על גיטרה, הוא אוהב עגילים ומשקפי שמש.
הטלפון צלצל זה היה הבוס שלי, זה שאני לא אוהב הוא פחות נחמד אבל אני לא אומר לו את זה.
" אתה מאחר" הוא צעק ואני לא הבנתי על מה הוא מדבר.
" אני לא, יש לי עוד חצי שעה" הוא לא מודע לעניין שעברנו לשעון חורף.
" זה שעון חורף"
" צודק, תגיע בזמן" וניתק.
יצאתי לכיוון המכונית אחרי כוס תה ומיהרתי להיכנס אל תוך המכונית.
נסעתי לעבודה ולידי צמוד לכביש נהגה בחורה נחמדה, הסתכלתי עליה רק בעיניים מבלי להזיז את כל הראש. שמתי לב היא חייכה אליי ואז כשהרמזור התחלף היא נסעה כי זה החוק.
הגעתי לעבודה החלפתי בגדים ונכנסתי לשרת לקוחות זעופים.
" סליחה?" פתאום ראיתי אותה, הבחורה מהרמזור. חייכתי כמו דביל עד שיצאו לי המילים מהפה.
" כ...כן?"
היה לה קול רך כזה, קול רך והיא הייתה עם תיק גב שחור יותר מדי לא התעמקתי.
" אני רוצה בבקשה שייק, מה על מה אתה ממליץ?"
" אני אוהב מתוק עם תות, בננה ומנגו, להכין לך?" היא הנהנה.
" נפגשנו ברמזור, נכון?" הנהנתי תוך כדי הכנה.
" אני עובדת פה ממול" הצביעה לעבר חנות קטנה שמעולם לא נכנסתי אליה.
" אם כך אנחנו שכנים" חייכתי היא חייכה בחזרה.
" כן, אפשר לומר"
" תודה לך...אמממ מה השם שלך?"
" את יכולה לקרוא לי וי" לא ידעתי אם החמיצה פנים מהשם שלי או מהשייק שטעמה.
" וי, אזכור את זה. תודה" נופפה בידה ויצאה משם, הרגשתי פתאום כמו ילד מאוהב שלא יכול להתרכז בעבודה שלו וחיכיתי שתיכנס בשנית.