Bad Girl

פרק 20 - את נראת בת 15

אני: ״אמא?!״
פני היו מופתעות מתמיד
אמא: ״ה/ש?"
היא התחילה לבכות והסוהרת תפסה אותה ביד שלה
אני: ״לא אמא, אל תבכי״
ישר רצתי אל הסוגרים שאמא שלי תפסה בהם ונגבתי את דמעותיה
אני: ״אמא בבקשה אל תבכי״
התחלתי גם לבכות
אמא: ״מה את עושה פה?״
אני: ״הסתבכתי באיזה משהו, לא חשוב, מה את עושה פה?״
עדיין שוחחנו שלשנינו יש דמעות בעיניים
אמא: ״הייתי צריכה להשיג כסף לבית..״
אני: ״ואיפה אבא וכל הקטנים?״
אמא: ״בבית.. מחכים שאחזור מהכלא״
אני: ״כמה זמן את כבר פה?!״
אמא: ״שלושה חודשים״
אני: ״ועוד כמה זמן את משתחררת?״
אמא: ״שנתיים״
אני: ״איך כלכך הרבה?!״
אמא: ״זה לא משנה עכשיו.. כמה זמן את פה?״
אני: ״רק חודש ויש לי עוד 11 חודשים״
אמא: ״כלכך באלי לחבק אותך, התגעגעתי אלייך ילדה יפה שלי, מתי תחזרי הביתה?״
אמרה מלטפת את שערי
אני: ״אמא..״
הורדתי את ידיה ממני והחזקתי אותם
אני: ״אני לא הולכת לחזור הביתה.. אני עזבתי את הבית, אני לא רוצה להיות יותר בקשר איתכם...״
אמא: ״את באמת מתכוונת לזה?״
אני: ״כן..״
השומרת: ״טוב יאללה בואי״
משכה את אמי קצת
אמא: ״ביי ילדה שלי״
אני: ״ביי אמא״
הלכתי אל מטתי ובכיתי כלכך חזק ולהפתעתי שתי השוטפות שלי באו אליי. הן ממש נחמדות, לאחת קוראים מינג׳י ולשניה קוראים סוג׳אן.
הן היו איתי ולאחר כמה דקות אמרתי להן
אני: ״זה בסדר תודה אני רוצה להיות לבד״
חיבקתי אותן והן הלכו.
התחלתי לחשוב למה אני לא רוצה לחזור..
מה קשה לי לחזור לבית שלי? שאוהב אותי, ורוצה רק בטובתי, עד כדי כך היה לי שם רע? לא יכול להיות, המקום שעכשיו הגעתי אליו הרבה יותר רע, התחלתי לעשן ולשתות כמו מטורפת, נדפק לי המוח.

*פלאשבק*
נ.מ כללית:
אחרי שנאמגון נפרד מה/ש היא נתנה לרגליה לשלוט על הליכתה (הערת הכותבת: זוכרים?😉 הנה ההמשך של מה שקרה), היא הגיעה למכולת בסמטה די חשוכה
ה/ש: ״אני יכולה בבקשה את הויסקי הזה שם?״
הצביעה על השתיה שהיא רוצה
מוכר: ״בת כמה את?״
ה/ש: ״20״
שיקרה
מוכר: ״אפשר תעודת זהות?״
ה/ש חיפשה בכיסים שלה
ה/ש: ״סעמק.. שחכתי אותו בבית״
מוכר בחן אותה
מוכר: ״בסדר, למרות שאת לא נראת בכלל בת 20 את נראת בת 15״
ה/ש: ״כן הרבה אומרים״
ציחקקה
מוכר: ״עוד משהו?״
ה/ש: ״תביא וודקה ועוד ויסקי אחד״
מוכר: ״איזה וודקה?״
ה/ש: ״זאת״
הצביעה על הוודקה שבקבוקה היה בצבע חום
מוכר: ״והויסקי אותו הדבר?״
ה/ש: ״יאפ״
מוכר: ״למה כלכך הרבה?״
ה/ש: ״מסיבה״
מוכר: ״אוקיי, זה יוצא 75,543 וון״
ה/ש שילמה לו והלכה לביתה.
היא הגיעה ישבה על הספה והתחילה לשתות כמויות גדולות בכל פעם עד שאיבדה את ההכרה.
לפתע נכנסה סאולגי לביתה של ה/ש, היא הייתה צריכה להביא לה את הספר שה/ש השאילה לה בשיעור.
סאולגי: ״ה/ש! איפה את? הנה הבאתי לך את הספר״
צעקה לעבר הבית, היא סרקה את כל הבית ואז מצאה את ה/ש שוכבת על הספה חסרת הכרה.
סאולגי: ״ה/ש!!!!! ה/ש את איתי?! את שומעת אותי?!?! ה/ש!!!!!!!!!!!!!!!!״
דיברה אליה בזמן ששפכה עליה מהכוס מים שהייתה על השולחן ונתנה לה כמה סטירות חלשות כדי שתתעורר.
ה/ש: ״נאמג׳ון?״
אמרה ממש ממש בלחש
סאולגי: ״ה/ש!!! מה קורההההה?! את איתי?!?!״
אמרה בזמן שהיא מרימה את גופה לחדר האמבטיה
סאולגי: ״ה/ש בבקשה תתעוררי״
בכתה בזמן שהיא מכוונת אל פניה וגופה של ה/ש את דוש המים כדי שתתעורר
ה/ש: ״דיי״
אמרה בזמן בזמן שסאולגי מתיזה מים על פניה
סאולגי: ״הו יופ..״
לא הספיקה להגיד וה/ש ישר הקיאה לרצפה
*חזרה למציאות*

נ.מ ה/ש:
כמה החיים האלה עושים לי רע ואני ממשיכה להישאר במקום שאני יודעת שלא טוב לי פה, אבל זהו אני הולכת לגמור עם זה, כשאני אצא מפה אני אשלם לג׳קסון את הכסף שהוסוק חייב לו ולא אתעסק עם אף אחד יותר והבעיות היחידות שיהיו לי הם רק להיגמל מהסיגריות והלימודים..

מקווה שאהבתם♥️
אני יודעת שהסיפור נוראי ומשעמם רצח אז חשבתי אולי לסיים אותו בפרק הבא... מה אתם אומרים?