פרק 1- עזבתי את הבית

1.3K 37 3
                                    

קמתי בבוקר מהשעון המעורר, חשבתי שזה כמו כל יום רגיל אבל אז גיליתי שהיום זה היום הראשון ללימודים בבית הספר החדש, אני לא אשקר אני די חושש שלא יהיה לי חברים או שלא ילך לי בלימודים..
אולי אמצא שם אהבה?
תשכח מזה מי תשים עלייך בכלל.

התארגני והתלבשתי אמרתי ביי להורי ויצאתי לדרכי.
בית הספר לא ממש רחוק מביתי אז יצאתי 10 דקות לפני הצלצול.

נקודת מבט סאנה:
היום זה היום הראשון ללימודיםםםםםם!!!
אני כלכך מתרגשת, במיוחד בגלל שזה כיתה י״ב, השנה בגרויות ואז זהו זה נגמרררר סוף כל סוף כמה חיכיתי!!

התארגנתי ושמעתי לפתע את צלצול הטלפון שלי, זה היה טאהיונג, חבר שלי.
*בשיחה*
אני: ״היי טאהיונג, קרה משהו?״
טאהיונג: ״לא קרה כלום אני פשוט פה בחוץ עם האוטו את יוצאת בקרוב?״
אני: ״וואי איזה מזל בדיוק באתי לצאת״
טאהיונג: ״מעולה״
אני: ״כן חח טוב אני יוצאת״
טאהיונג: ״טוב ביי״
*סיום שיחה*

יצאתי לטאהיונג הוא נתן לי נשיקה קלה על השפתיים והתחיל לנסוע לכיוון בית הספר, כל הדרך צחקנו, דיברנו והשלמנו פערים, לא התראינו שבועיים בגלל שהוא טס לספרד עם משפחתו.
יצאנו מהאוטו והחזקנו ידיים מה שהרבה זמן לא עשינו.
אני וטאה נפרדנו וכל אחד הלך לחברים שלו.

נקודת המבט ה/ש:
נכנסתי לבית הספר ביד ימין היה לי את הסיגריות שלי וביד שמאל את המצית, הלכתי לחצר האחורית של בית הספר איפה שאף פעם אין אף אחד, ראיתי שם את יונגי ונאמג׳ון, לא התקרבתי אליהם או הסתכלתי כי לא רציתי אפילו לראות את נאמג׳ון אחרי מה שהוא עשה לי, הוא שבר לי את הלב. פשוט הוצאתי את הסיגריה שלי ועישנתי.

*פלאשבק*
אני ונאמג׳ון היינו אצלו בבית, הוא אמר לי שיש לו משהו חשוב לספר לי אז ישר הלכתי אליו.
לאחר שתיקה ארוכה בנינו הוא התחיל לדבר.

נאמג׳ון: ״ה/ש אני מרגיש שלאחרונה זה לא אותו הדבר כמו שהיה פעם, מאז שעזבת את ההורים שלך את מסתורית, התחלת לעשן ולשתות, את השתנת, אני לא רוצה לעשות את זה יותר קשה אחר כך אז אני אומר לך את זה עכשיו, אני רוצה שנפרד״.

הסתכלתי עליו והייתי בהלם

לקחתי את הסיגריות, המצית והטלפון שלי ויצאתי מהבית שלו, לא ידעתי לאן אני הולכת, נתתי לרגליי לשלוט.
*חזרה למציאות*

נקודת מבט יונגי:
ראיתי את ה/ש מוציאה סיגריה ומעשנת.
משנה שעברה עוד לפני שהיא הייתה עם נאמג׳ון הייתי דלוק עליה אבל נאמג׳ון הבן זונה הזה נדחף ולקח לי אותה.
אבל הפעם זהו הם נפרדו סופית, זאת הפעם ההזדמנות שלי.
נאמג׳ון נכנס לבית הספר בגלל שראה אותה בחצר, חייכתי חיוך קטן לעצמי וניגשתי עליה.
אני: ״היי ה/ש, מה קורה?״
ה/ש: ״הכל סבבה, רוצה סיגריה?״
אני: ״את יודעת שאני לא מעשן״
ה/ש: ״אה נכון סליחה״
אני: ״כמה זמן לא התראנו״
ה/ש: ״כן״
אני: ״איפה היית כל החופש?״
היא הסתכלה עליי במבט מבוהל כאילו לא היה לה מה לענות לי אבל בסוף היא ענתה בגימגום קל
ה/ש: ״א-אני? הייתי בבית שלי, מה זאת אומרת איפה אני יכולה עוד להיות?״
היא אמרה וגיחכה קצת, אבל זה היה נשמע גיחוך מאולץ.
אני: ״אבל התקשרתי אלייך כמעט כל החופש ולא ענית לי״
היא שוב הסתכלה עליי בבהלה וענתה
ה/ש: ״טוב מה נתפסתה עליי על הבוקר, עוד לא פתחתי עיניים״
אמרה בקצת עצבנות
*צלצול*
אני וה/ש נכנסו לכיתה והמורה נכנס ישר אחרינו.

נקודת מבט מומו:
המורה נכנס וכל התלמידים קדו, גם אני וסאנה שישבה לידי.
אחרי שהתיישבנו במקומותינו המורה התחיל לדבר.
מורה: ״היום זה היום הראשון ללימודים, אז אנחנו לא לומדים עד מאוחר כמו בדרך כלל״
כל הכיתה צעקה ושמעו צעקות של ״יש״ ו״איזה כיף״.
המורה בא להגיד עוד משהו אבל פתאום נשמעה דפיקה על הדלת.

נקודת מבט כללית:
התלמיד החדש נכנס אל תוך הכיתה.
כל המבטים היו אליו כולל המורה.
התלמיד החדש: ״שלום, פה זה כיתה י״ב אחת נכון?״
המורה: ״כן שלום, אתה בטח התלמיד החדש, נכון?״
התלמיד החדש: ״כן זה אני״
המורה: ״רוצה להציג את עצמך?״
התלמיד החדש: ״בשמחה״
הוא לקח נשימה והמשיך לדבר
״אז היי אני ג׳אנגקוק, מקווה שנלמד להכיר אחד את השני ולהתחבר״
אמר עם חיוך קל על פניו.
מורה: ״שלום ג׳אנגקוק, אתה יכול לשבת ליד ה/ש יש לידה מקום פנוי״

נקודת מבט ג׳אנגקוק:
הלכתי לכיוון המקום הפנוי ליד ה/ש.
שמעתי שיחות בין כמה תלמידים.
???: ״וואו איזה חתיך אמאלההה״
???: ״כן ברמה יתרה״
שמעתי את השיחה הזאת וציחקקתי קלות.
התיישבתי ליד ה/ש היה לה ריח מוזר כזה של סיגריות.
ה/ש: ״היי, אני ה/ש נעים להכיר״
אמרה וחייכה
אני: ״היי, אני ג׳אנגקוק״
חייכתי אליה בחזרה.
כמובן שהייתי חסר טאקט ושאלתי אותה
אני: ״תגידי ה/ש, למה יש לך ריח של סיגריות?״
היא הסתכלה עליי קצת בהלם וציחקקה
ה/ש: ״כי אני מעשנת״
אני: ״באמת? איך ההורים שלך מגיבים לזה?״
ה/ש: ״אין לי כלכך הורים, עזבתי את הבית״
המורה הבהיל אותי ואת ה/ש
המורה: ״ה/ש, את יודעת את התשובה לשאלה?״
ה/ש: ״לא״
המורה: ״כן ג׳אנגקוק אתה יכול להסביר לי את התשובה?״
אני: ״אמממ אמממ״
המורה: ״אני מניח שאתה לא יודע, זאת פעם אחרונה אני שומע אותכם מפטפטים״
אני וה/ש: ״טוב״
ראיתי את ה/ש מוציאה חתיכת נייר מהמחברת וכותבת לי:
׳תבוא לחצר האחורית בהפסקה ונמשיך את השיחה׳
הנהנתי לה לחיוב וחייכתי לה חיוך קטן.



המשך יבוא♥️
מקווה שאהבתם הפרק הבא יעלה בקרוב💛✨

Bad Girl Where stories live. Discover now