האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים

פרק 2

השעה כבר הייתה בערך שבע ואני ומירנדה התחלנו להתארגן ,להתאפר, שיער וללבוש את השמלות.
לבשתי את שמחתי האדומה ומירנדה את שמלתה השחורה (כמו למעלה) היא סירקה אותי והתחילה לסלסל לי את השיער בצורה מושלמת. ״את כל כך יפה ג׳יין״ מירנדה אומרת ״את יותר״ אני אומרת מחייכת ונושקת ללחייה הוורדרדות מהסומק ששמה קודם. ״יש לך מזל שעדיין לא מרחתי לך אודם!״ היא צוחקת ואני צוחקת גם, המשכתי להתאפר קלות וכך גם מירנדה ויצאנו מהבית לעבר המכונית שלי, אני אף פעם לא משתכרת במועדונים ולכן אני זאת שנוהגת רוב הפעמים, מירנדה היא הזורמת מבינינו או ׳הקלילה׳ כמו שידיד שלי מהתיכון היה אומר.
-
ריח של אלכוהול צרב באפי כשנכנסנו למועדון, בנות נמרחו על בנים, ״זונות״ אני לוחשת למרינדה והיא צוחקת בשקט והבר היה מלא בכוסיות קטנות של שוטים. מירנדה כבר הייתה באמצע הרחבה נמרחת על שלושה בנים או שרגע... נראה לי שהם נמרחים עליה.. מה חדש?
אני מתיישבת על אחת מהספות האפורות בצד מתבוננת במרינדה מהצד. ״מה יפה כמוך עושה כאן לבד?״ קול גברי נשמע מהצד לא טרחתי להרים את עיניי מהמסך בשביל לראות מי זה ״אני לא לבד״ אני אומרת ומרימה את עיניי, עיניו חומות ומטרידות, פולשניות. ״את בטוחה?״ היא מתיישב לידי ומתחיל לגעת בי בצורה מטרידה ״תעזוב אותי!״ אני צועקת מבעד למוזיקה הרועשת ״ואם לא באלי?״ הוא שואל וחלחלה עוברת בי ״היא אמרה שתעזוב אותה!״ קול מחוספס נשמע מהצד ואותו הבן אדם ברח משם. ״תודה״ אני אומרת ״אין בעד מה״ הוא אומר ומחייך, החיוך שלו ממיס, כמו עיניו הכחולות והמרגיעות ובלוריתו בצבע שטני. ״טיילר״ הוא אומר ״ג׳יין״ אני אומרת וחיוך קטן מבצבץ על שפתיי ״אז.. מה את עושה כאן לבד?״ הוא שואל ״אני לא לבד אני יותר הבייביסיטר של החברה הכי טובה שלי״ אני אומרת והוא צוחק ״רק שאני לא רואה אותה עכשיו״ אני אומרת כשמבט מודאג על פניי ״אני כבר באה״ אני אומרת והולכת משם בצליל עקבים נוקשים. אני נכנסת בין האנשים הרוקדים, בנים נצמדים אליי נוגעים בי, אך אני מתעלמת והולכת למצוא את מירנדה. אני נכנסת לשירותים ומירנדה יושבת שם על האסלה שיכורה מהתחת. ״תלכי״ מירנדה אומרת ועוד לפני שני מנסה להשחיל מילה היא צועקת ״תלכי מפה אני רוצה שקט!״ דמעות עומדות בעיניי אך אני לוקחת נשימה ויוצאת משם אני משאירה לה הודעה בטלפון ׳אם את צריכה שאני אאסוף איתך תתקשרי אלי. הלכתי...׳ וכך אני עושה אני מתחילה ללכת ואז רואה את טיילר לחצי שניה מנסה לזייף חיוך ואז ממשיכה ללכת ״הי לאן זה?״ הוא שואל ״הביתה אני עונה וממשיכה ללכת, הוא תופס בידי ומסובב אותי ״ביי״ הוא אומר ומשחרר את אחיזתו ממני.
אני הולכת לכיוון המכונית שלי ונכנסת אליה, אני מנסה להתניע אותה אל רואה שהלך לי המנוע והסיכוי שאני אגיע הביתה הוא נמוך. אני יוצאת ומתחילה ללכת ברגל על עקביי הגבוהים והלא נוחים. אחרי בערך עשר דקות הליכה נשבר לי העקב בנעל ימין. ״שיט״ אני אומרת ומתעצבנת שבאתי הייתי צריכה להישאר בבית שלי היום. אני ממשיכה ללכת עוד כמה צעדים, זכוכית נכנסת לכף רגלי ומפלחת אותה בכאב. מנסה ללכת עוד קצת ואז גשם מתחיל לרדת, השמלה שלי האיפור שלי והשיער נרטבים ונהרסים,זה אבוד. אורות בוהקים בולמים לידי,זהו רכב שאני לא מכירה ולא מזהה בגשם. ״צריכה טרמפ?״ טיילר שואל מתוך המכונית ״אני אשמח״ אני אומרת והוא מחייך ואני נכנסת למכונית. ״סליחה שאני מרטיבה פה הכל..״ אני אומרת והוא מחייך ״זה בסדר״ הוא אומר ומתרכז בנהיגה. הכביש לביתי חסום ולכן אנחנו נאלצים לנסוע לביתו. כשאנחנו מגיעים אני מנסה לצאת מהאוטו ורגלי מתחילה לדמם שוב, טיילר שרואה זאת סוחב אותי כנו נסיכה בידיו החזקות והשריריות ורץ איתי בגשם לתוך ביתו. אנחנו נכנסים לאמבטיה והוא מוציא בעדינות את שברי הזכוכית וחובש את רגלי בעדינו שלא ראיתי באף בן קודם. כשהוא מסיים הוא מתבונן בי וסוקר את גופי מהראש ועד הרגליים  ״את יפה״ הוא אומר ואני מסמיקה ״אין לי בכלל בגדים של בנות בבית אז את תאלצי לקחת את אחד מהקפוצ׳ונים שלי, הוא אומר ואני מהנהנת ונכנסת להתקלח. כשאני יוצאת מגבת מחכה לי על השיש אני לוקחת אותן ועוטפת אותה סביבי, אני יוצאת מחוץ למקלחת ולוקחת את הסווטישרט שהוא הניח על המיטה ולובשת אותו,הוא עצום עליי אבל לא אכפת לי. טיילר ישב על יד שולחן העבודה שבחדרו ״אמ טיילר איפה אני ישנה?״ אני שואלת והוא מצביע על המיטה שלו ״סליחה פשוט המיטה השנייה שבורה ואני לא רוצה שתשני עליה״ הוא אומר ואני מהנהנת, אני נכנסת למיטה ומתכסה בשמיכה החמה שיש לו. הוא ישן רק עם בוקסר צמוד ואני מתבוננת בקוביות המסורטטות בעדינות על בטנו ״מסתכלת על משהו? הוא שואל ואני מסמיקה ומנידה בראשי, הוא צוחק, הצחוק שלו מהפנט. ידיו מחבקות את גבי וחום גופו נעים לי, יש לי תחושה שזאת התחלה טובה,בשביל שנינו...