My first vampire

הדופק עולה

~פרק 2~

״טוב סתם צוחקים איתך מה את בלחץ״ אמרה אלי וצחקה
״אני לא בלחץ את סתם מעצבנת עם השטויות שלך..״  אמרתי אדישה לשיחה הזאת

״מארי מה את לוקחת את השיחה הזאת קשה מידי, אסור לצחוק איתך קצת? בכל זאת לא ראיתי אותך מלא זמן והתגעגעתי..!!״ אמרה וניסתה לחפות על מה שקרה בכמה דק האחרונות

״טוב  תרדי מהנושא הזה כבר, גם אני התגעגעתי אליך יותר מידיי אבל תפסיקי עם ההקנטות שלך!!״ אמרתי וגחכתי

״טוב איפה את? אני מחכה לך ליד התחנה״ אמרה כשאני בדרכי לתחנה, למזלי היא דקה מהבית שלי אז אין לי הליכה ארוכה

״אני רואה אותך, לא כזה קשה לפספס!״ אמרתי ורצתי לכיוונה תוך כדי שאני מנתקת את השיחה ומכניסה את הפלאפון לכיס

״יואו כמה זמן לא ראיתי אותךךך״!!! אמרה כשהיא מחבקת את כל גופי ומוחצת אותו חזק

״את חונקת אותי״ אמרתי משתנקת ואחרי כמה שניות היא שיחררה את אחיזתה
״ומה אני אגיד?? טסת לי לכל החופש ולא ראיתי אותך בכלל, את לפחות נהנת!״ אמרתי

חיכינו כבר כמה דק לאוטובוס ולא ניראלי שהוא יגיע בזמן הקרוב, אז בזמן הזה אני ואלי השלמנו פערים ודיברנו על מה שקרה בחופש

״אנחנו לא יכולות לאחר כבר ביום הראשון, יהרגו אותנו! במיוחד אחרי אינספור איחורים שצברנו שנה שעברה וקיבלנו על הראש״ אמרה אלי כשהיא מביטה בשעה וכן די איחרנו אבל זה לא כזה מרגש אותי

״טוב האוטובוס כבר נסע , אז או שנחכה ונאחר או שנלך ברגל ונאחר יותר״ אמרתי

״אני מציעה שנתחיל לרוץ״ אמרה אלי והתחלנו להגביר את קצב ההליכה שלנו

לאחר רבע שעה הגענו וכולם כבר היום בכיתות חוץ מאלה שתמיד מבריזים ומטיילים להם ברחבי בית הספר, אני שמה לב שאלי בלחץ וזה גורם לפרצופה להאדים, והאמת זה ממש מצחיק! אז הרשיתי לעצמי לצחוק עליה

״מה כלכך מצחיק אותך?״ אמרה ולא הבינה מה עובר עלי
״סתם לא משהו שאמור להטריד אותך, יאלה בואי נכנס״ אמרתי לאחר שראינו באיזה כיוון הכיתה שלנו,
כשבאנו להכנס לכיתה נכנס איתנו עוד ילד שפרצופו לא היה מוכר

פתחתי את הדלת בשקט אבל הדלת עשתה רעש שגרם לכל הכיתה להפנות את המבטים אלינו

״יש סיבה לכך שאתן מאחרות?״ אמרה המורה
היא נראית לי אחת חדשה קשוחה כזאת אבל לא ניראלי שהיא תשרוד פה חודש

פתאום אשלי אחת התלמידות שיש לנו עבר משותף שרצוי לא להזכר בו, חושבת שהיא יכולה להגיד כל מה שעולה על רוחה כי אבא שלה טחון והוא תורם לביהס המון כסף ולכן כולם משתדלים לרצות אותה
״המורה תתחילי להתרגל, הם מאחרים סדרתיים מניסיון אני אומרת כמובן, העונש הכי עדין זה לשלוח אותן למנהל את לא חושבת?״ אמרה בערמומיות ורציתי רק למחוץ את פניה באותו רגע...

״אוקי אז מה הסיבה שלכן ולטובתכן שהיא תהיה מוצדקת״ אמרה המורה כשהיא שמה ידיים על השולחן כדי להראות שהיא שולטת במצב

״אהה, המורה זה בגללי אני אשם״ אמר הילד שנכנס איתנו, לרגע הייתי מופתעת למה שהוא יגן עלינו?

״אתה מוכן לפרט?״ שאלה המורה ורצתה לשמוע יותר פרטים

״כן, את האמת אני חדש כאן ולא ידעתי איפה הכיתה, ובקשתי לעזרתן, עוד משהו?״ אמר במבט כזה חודר ודי אדיש כאילו אין לו כח לכלום עכשיו.

״טוב יש לכן מזל הפעם, חזרו למקומות!״ פקדה

בזמן שכתבתי את כל הנוסחאות במחברת תוך כדי ניסיון להתרכז בשיעור, מישהו נגע בכתפיי מאחור כדי לי למשוך את צומת לי אליו
״את חייבת לי״ אמר הילד החדש וחייך חיוך ערמומי

״מה גורם לך לחשוב ככה?״ שאלתי
״אני זה שדי הציל אותך היום אז במקום להיות עקשנית תודי לי״ אמר והרים את גבותיו
״ממש תודה לך על זה שהצלת אותי היום״ אמרתי בציניות

״אתה, איך קוראים לך?״ אמרה המורה והצביעה עליו .

״קוראים לי טילור עוד משהו כי את לא מפסיקה לשאול אותי שאלות״ אמר בקול נוקשה

למדנו שעתיים משעממות והגיע הצלצול הגואל להפסקה, הרגשתי שעוד שנייה אני מפוצצת פה משהו...

אספתי את כל החפצים שלי לתיק ובזמן הזה לא נשאר אף תלמיד בכיתה, קמתי מהכיסא לכיוון היציאה תוך כדי שאני נתקלת בשפיץ של השולחן שזה די כואב, אבל יעבור, זה קורה לי לעיתים קרובות, במיוחד כשאני ממהרת

התקדמתי לעבר הדלת אך היא לא נפתחה והיתה נעולה משום מה, בטח עוד אחד מהתכסיסים של אשלי להשאיר אותי בכיתה

הסתובבתי לאחור וראיתי את  טילור עומד ובוחן אותי במבטים מוזרים, איך לא הבחנתי בו קודם?

״מה פשר המבטים האלה?״ שאלתי כשהוא לא מפסיק לבהות בי
״סתם רוצה להבין למה את כלכך עצבנית ושלילית?״ אמר כשהוא מתקדם לכיווני

״אני לא עצבנית אל תגיע סתם למסקנות״ עניתי וכנראה שאני אצטרך להשאר בכיתה למרות הכל

״אני במקומך הייתי בודק את מה שקרה לך שם״ אמר והסתכל אל המותן שלי
וכשהרמתי את החולצה לבדוק מה קרה הוא הופיע למולי במהירות מה שגרם ללב שלי להחסיר פעימה

״אני בסדר זה יעבור, קורה לי כל הזמן״ אמרתי כשזה התחיל להיות די אדום אבל אני אשרוד זה פצע שטחי, אם בכלל אפשר לקרוא לזה פצע
הכל יהיה בסדר, אני מרגיעה את עצמי, סהכ מכה קטנה לא?

״יעבור תלוי למי״ ענה והבעת פניו השתנתה
״אוקי עכשיו אתה סתם מלחיץ״ אמרתי כשהוא היה די קרוב

״אני מציעה שתתרחק קצת, זה מרגיש מוזר״ אמרתי תוך כדי שאני מנסה להוזיז אותו ממני אך הוא עמד כמו פסל

״אני לא חושב שאני אצליח״ אמר והתקרב טיפה יותר, וגרם לי להלחץ יותר ממה שהייתי,
מה עובר עליך בן אדם?