החיים בשבי

חלק שני/החטיפה

גלאור ולירי פנו לסמטה החשוכה לכיוון מקום המפגש.
לפתע שניהם נחתו ברצפה לאחר שקיבלו מכה חזקה לגב,
גלאור שמע את צעקותיה העזות של לירי ומיד התאמץ להרים את ראשו לכיוון הצעקות, הוא ראה בחור חסון לבוש שחורים תופס את לירי בחוזקה,מלביש על ראשה שק שחור וגורר אותה לתוך רכב שחיכה בצד הכביש ביציאה מהסמטה הארוכה.
לירי המשיכה לצעוק עד שכמעט איבדה את קולה אבל אף אחד לא שמע חוץ ממנה ומגלאור, זה לפחות מה שהם חשבו.
גלאור סובב את ראשו בכאב ופתאום הופיעו למולו עוד שני גברים חסונים לבושים שחורים עם מסיכות על ראשם.
הם תפסו אותו והכו אותו ברגליו עד אשר לא יכל להמשיך להתנגד ולעמוד על רגליו.
הם שמו שק שחור על ראשו והחלו לגרור אותו בחוזקה לרכב שאליו גררו את לירי.
לירי הפסיקה לצעוק, ומיד גלאור הבין שמשהו קרה לה.
הוא הצליח להציץ מבעד לשק בזמן שהגברים דיברו מחוץ לרכב.
הוא ראה את לירי, שכובה חסרת הכרה על המושב.
מיד הוא התקרב והניח את ראשו על החזה שלה בתקווה לשמוע את פעימות ליבה.
הוא שמע אותן, אך הן היו איטיות.
הוא לא יכל לעשות שום דבר, רק לחכות ולקוות שהן יתחזקו.
הוא לא רצה לאבד אותה, היא הייתה לו הכי חשובה מכולם.
הגברים נכנסו בחזרה לרכב, ארבעה גברים הם היו.
וכל אחד יותר חסון מהשני.
החסון פחות נהג ברכב, השני ישב במושב ליד הנהג והשניים האחרים איגפו את גלאור ולירי משני הצדדים.
אחד מהם, החסון ביותר, החל לגעת בלירי ולצחוק.
שלושת הגברים צחקו איתו ביחד.
גלאור לא יכל לראות זאת, הוא החל להשתולל ולצעוק שהדמעות מעיניו מסרבות לצאת ולהוכיח כי מבפנים חלש הוא.
הוא המשיך להשתולל, עד שלפתע איבד את הכרתו.