מול פני נגלה פארק שעשועים
פארק שעשועים
הצילוווו
"גורונת ,אל תתעלפי לי שוב ,הכל בסדר תנשמי"
תנשמי?
תנשמי?
סבבה ,ואם אני יזרוק אותך מצוק ?
תנשום!
הוא יודע שהפחד הכי גדול שלי זה גבהים ,אז למה לעזעזל הוא עושה לי את זה ?
הוא רוצה שאמות מהתקף לב ?
ממש נחמד מצידו !
נכנסנו למתחם מוות מהיר (המכונה פארק שעשועים) בזמן שאני רועדת כמו רטט של טלפון .
מפחד
"תדעי שאנחנו עולים על כל המתקנים "
השטן(מתאו) אמר.
הלכנו לתור של הגלגל ענק
וזה לא סתם השם שלו
הוא היה עצוםםם , והפחד רק עלה והתחלתי לבכות.
"גורונת אל תיבכי.... "
-"אתה לא מבין שאני לא יכולה?הפחד משתק אותי .
למה עשית לי את זה
אתה שונא אותי ?"
הרגשתי את הקול שלי רועד ,כולי נמצאת בטראנס עכשיו
"ההפך גורונת,רק משום שאכפת לי מימך התחלטתי ללכת דווקא לפה "
-"מה ההיגיון? למה אתה עושה לי את זה "
הקול שלי התחיל להיקטע .
"גורונת אני יודע שאת מפחדת ,אבל אם ניתן לפחד לשלוט לנו בחיים
אז אנחנו סתם רובוטים
נשלטים בידי הפחד ."
הוא אמר לי בקשיחות ואז הרפה קצת והסתכל לי בעיינים
"את יודעת שתמיד אשמור עלייך ,לא רק מבנים ,מהכל "
פה קצת צחקתי
"את לא סומכת עליי?"
-" אני לא יודעת , אתה באמת מוכיח את עצמך עם בנים...."
הוא גיחח
"מקסימום נמות "הוא צחק
הרפתי ,משום מה סמכתי עליו.
אז עלינו לגלגל הענק
וזה לא היה נורא כל כך ,זה דווקא היה יפה .
כל העיק נשקפה מול עייננו.
אבל אז עלינו על הרכבת הרים .
היא הייתה מפחידה רצח ,אני צרחתי שם כמו משוגעת .
מתאו הבחין בי ותפס את ידי .
אני הרגשתי כאילו אני משוגעת.
שאלתי את עצמי "את רוצה להתאבד בובה?"
אבל מודה שהיה טיפה כיף
אחר כך עלינו על כל המתקנים בפארק .
ואני שרדתי! ,אני חיה! ,לא קיבלתי דום לב!
זה היה אחד הימים הטובים בחיי!
אשכרה עמדתי מול הפחד והבטתי לו בעיניים
באומץ!
והכל בזכות מתאו
האח התאום הנודניק שלי שאשכרה הפך את הפסיכולוגיה בגרוש ליעילה .
הוא אף פעם לא וויתר לי ,אני חייבת לו על זה .
שהייתי קטנה , היה לי פחד במה .
והייתה תחרות שירה בבית הספר ומתאו רשם אותי.
כמעט הצלחתי לברוח אבל מתאו הופיע .
עצר אותי והכריח אותי לעלות לבמה.
אני שונאת אותו ,אני מתה להרביץ לו .
אבל גם אוהבת אותו
וכל מה שאני היום זה בזכותו .
בלעדיו הייתי שונה .
הלכנו לדוכן האוכל וקנינו צ'ורוס
אני מתה על זה 😍
ישבנו על הספסל והתבוננו בגלגל ענק .
"נו גורונת זה היה כל כך רע?
-"אממ... העובדה שאני חייה מספקת אותי"
צחקנו
"אז נחזור הבייתה "
-"אתה לא מבין כמה אני רוצה לחזור לבית
לחדר שלי ,אמא ,אבא ...
סבתא קצת קשוחה אליי זה לא כל כך נעים"
"אני בטוח שסבתא אוהבת אותך בכל זאת את הנכדה שלה אני ואת זה בעצם המשפחה היחידה שלה "
-"גם אלבה ..."
"מי זאת ?"הוא שאל
-"העובדת בית ,קוראים לה אלבה "
"אהה..." הוא אמר וגירד בעורפו
-"אני חייבת לספר לך משהו ,לא רציתי לספר לך מקודם כדי שלא יהרוס את הכיף .אבל עכשיו אני חייבת "
סיפרתי לו על אתמול
אתם יודעים...על הסיפור עם סבא שלי
ולמה אבא וסבתא רבו
הכל
"אני שונא את המשפחה הזאת מיום ליום "
הוא אמר במבט כועס.
עשיתי לו מבט נעלב
"את בסדר...." הוא אמר בקול מבקר
תודה רבה לך אדון מתאו על הנדיבות הרבה .
אני בסדר
-" אתה לא יכול לשפוט אף אחד מתאו , סבא נרצח סבתא נשארה לבד והחליטה לעשות מה שנראה לה נכון".
"תגידי עת שמה משקפיים שמראות הכל בוורוד?
איך את לא רואה את זה
סבתא כאילו רצחה את סבא ,היא הרגה אותו מבחינת הבן שלה
היא העלימה מימנו תמונות , מידע .
אבא החזיר לה איתנו ,הוא רצח אותה בשבילנו .
את לא מבינה שאנחנו קורבנות של רגשות מטומטמות?!"
-"לא מתאו ,אני לא שמה שום משקפיים ,אני רק מסתכלת על סבתא של לפני ואחרי
ליפני כל מה שקרה היא היתה נאה ,חיוך קורן .
אבל אשכרה רצחו לה את אהבת חייה מתאו .
היא איבדה את השפיות .
שבן אדם מאבד את השפיות לא המוח פועל .
אלה הלב ,היא רק רצתה לשמור על אבא
ויכול להיות שאתה צודק ,אנחנו באמת קורבנות של רגשות מטומטמות,אבל אין לנו זכות לשפוט אותם.
הוא שתק גם אני
עלינו על האוטובוס חזרה לבית של סבתא.
ולא דיברנו מילה
BẠN ĐANG ĐỌC
לאהוב אותך
Lãng mạnקוראים לי אסטל . אני בת 16 ויש לי אח תאום בשם מתאו. ההורים שלי החליטו שהם מפליגים בשייט תענוגות מסביב לעולם . ובזמן שהם שותים שייק מנגו פסיפלורה מרענן אני ומתאו הולכים לפנימייה בקצה השני של המדינה. אני מתעצבנת שם כל פעם מחדש ,מתחברת,גדלה צוחקת. מגל...
