My Hero

פרק 1

עברו 5 חודשים מאז המקרה בניו יורק, מאז "הנוקמים". עברו 5 חודשים, זה נשמע מספיק זמן כדי לשכוח ולעבור הלאה, אבל לא בשביל סטיב. בכל חמשת החודשים האלה הוא לא יכל להפסיק לחשוב על זה. נכון, הוא כבר הציל את העולם יותר מפעם בלי שאר הגיבורים, ונכון הוא נקלע לסיטואציות קשות כאלה בעבר, אבל משהו בפעם הזאת הרגיש שונה. ולא עבר יום שהוא לא חשב על זה. הוא לא יכל להתנער מהמחשבות, לא משנה כמה הוא ניסה.

הוא לא דיבר עם אף אחד מהגיבורים מאז, אף מהם לא ממש רצה גם. הוא רצה את הזמן שלו לעצמו, לחשוב ולעכל הכל והוא היה בטוח שככה גם כל השאר מרגישים. ניק התקשר אליו כמה ימים אחרי, שאל אותו איך הוא מרגיש ובירך אותו על כך שעזר להם ושהציל את העולם. אבל מאז, הוא לא שמע ממנו. והוא האמין בליבו שזה לטובה.

"הלו??? סטיב??? למען השם, מה קורה עם הבחור הזה?"

"סטיב!!" הצעקה החזקה החזירה את סטיב חזרה למציאות. ברגע שהוא שמע אותה הוא הצליח קצת להתנער מהמחשבות שהוא שוב שקע בהם ומהנקודה הרחוקה שבה בהה והחזיר את מבטו אל המוכר החביב בקופה בחיוך קטן.

"כן כן, אני איתך." הוא נאנח. "מה אמרת?"

"בפעם ה-שביעית, זה יוצא 50 דולר. מה נסגר איתך בן אדם?"

סטיב הניד את ראשו, תוך כדי שהוא מוציא את ארנקו מהכיס ומחפש את הכסף לתת למוכר. "אני לא יודע גרי, זה משהו הזוי" הוא גיחך.

גרי הביט בסטיב מושיט לו את הכסף ואחרי מספר שניות הוא לקח אותו ממנו. "אל תגיד לי שאתה עדיין חושב על .."

סטיב הנהן בייאוש. "עזוב.. זה לא.. עניין רציני. הכל בסדר"

גרי התנשף. "החיים טובים אחי, האנשים אוהבים אותך. תפסיק לחשוב על זה יותר מידי. אתה הגאווה של אמריקה! אתה חייב להשתחרר קצת. מה אתה אומר שתחכה לי עוד חצי שעה אני מסיים את המשמרת ואנחנו סוגרים, ונלך לשתות ביחד בירה או משהו? הא?"

סטיב הוציא צליל של צחוק קטן מפיו. "אני לא יודע.. זה לא-"

"חייב להוציא אותך מהבאסה הזאת שאתה נמצא בה. בוא נלך! נשתה קצת, נשתחרר, נרקוד עם בנות, מה אתה אומר?" גרי קרץ, הוא נשען על הדלפק עם המרפקים, מחכה לתשובה של סטיב בחוסר סבלנות.

"לא יודע" סטיב התנשף. "זה פחות מתאים עכשיו, אני גם צריך לקום מוקדם מחר אז.. פעם אחרת?" ברגע שגרי שמע את התשובה של סטיב הוא נעמד חזרה, כל ההתרגשות וההתלהבות בעיניו נעלמו.

"אוקיי, איך שתרצה." הוא אמר.

"תודה לך אבל, אני מעריך את זה" סטיב ענה, תוך כדי שהוא לוקח את השקיות בידיו. "ביי" הוא קרא לעבר גרי והתחיל להתקדם אל עבר היציאה מהסופר, בידיים מלאות שקיות.

הוא לא באמת צריך להתעורר מוקדם מחר, זה היה שקר. אבל הוא פשוט לא היה במצב רוח עכשיו לצאת לבילוי. הראש שלו יותר מידי מלא בדברים, יותר מידי מלא במחשבות וערעורים, לא רק על הנוקמים, גם על באקי, חברו הטוב ביותר, שמת. הזכרונות שהוא נפל עדיין לא יוצאות לו מהראש, הוא ראה את זה כאילו זה קרה אתמול. מה קרה לו? איך זה קרה בכלל? כל השאלות האלה ואחרות מילאו לסטיב את הראש, ולא נתנו לו מנוחה.