לאמה היה נראה כאילו שהיא זוחלת בתעלות נצח כשרק בעצם עברו עשר דקות מזמנה.
למרות שהיא ראתה את המשרד של המנהל, כשהיא נכנסה לתעלות הכל היה שחור אפל ומאובק ולא יכלה לראות דבר, ולכן היא זחלה לאן שהדרך הובילה אותה.
לאחר עוד 10 דקות נוספות, אמה עברה מעל פתח אוורור נוסף, וראתה שם, את המנהל!
הוא ישב על כורסתו השחורה ולגם לגימות קטנות ומנומסות מכוס הקפה שהייתה לו.
המנהל היה כמו כולם הוא היה בעל נמוך קומה, והיו לו אוזניים ארוכות.
כשאמה הייתה עסוקה כל כך בלסקור את דמות המנהל, היא לא שמה לב איך יצאו מהדלת דון וקרלוס, והחלו לנוע לכיוון החדרון הקטן שבו הייתה אמורה לחכות להם.
אך כאשר אמה שמה לב לכך היא החלה לפעול.
בעת שהמנהל הסתובב בכורסתו לעבר הקיר
ירדה אמה בזהירות ובשקט מתעלת האוורור אל חדרו.
כאשר הייתה על הרצפה היא החלה לזחול לעבר היציאה, אך באותה העת הסתובב המנהל והמשיך לכתוב מסמכים.
אמה הצליחה להסתתר מתחת לשולחנו והחלה לתכנן את צעדה הבא.
---------------------------------------------------------
לאחר זמן מה פרצו דון וקרלוס לחדרו של המנהל.
"היא איננה! הילדה איננה!!" צעק דון בעט שקרלוס מנסה לחשוב על דרך להחזיר את אמה.
"אל תדאגו בחורים" פתח המנהל, "לפי הנבואה היא הייתה אמורה לברוח ואז לשוב בעצמה."
"כמה זמן עוד נותר לנו קרלוס?" שאל
"אני מניח ששבועיים נוכל עוד להחזיק מעמד אך אנו חייבים למצוא אותה במהירות האפשרית, היא הרי היחידה שהנבואה מראה שיכולה להציל אותנו," השתררה דממה וקרלוס לחש:" מהלא נודע..."
ברגע זה אמה כבר לא יכלה להתאפק והתפרצה החוצה מהשולחן.
כולם נראו מופתעים, דון, קרלוס, המנהל ואפילו אמה עצמה.
המנהל הסתכל על שלושתם במבט של אמרתי לכם, והוא אחז בחזרה בכוס הקפה שלו לגם עוד לגימה מנומסת קטנה והחל לכתוב בחזרה בניירותיו.
כעבור רגעים אמה החלה לדבר:"מה כל זה לעזזל אמור להיות, בדיחה?!? כי זה ממש לא מצחיק! ועל איזו נבואה אתם מדברים?? מי אתם באמת? איפה המשפחה שלי?! ומי זה ה-"לא נודע" הזה שלכם?"
השתררה דממה.
המנהל ירק את הקפה שהיה בפיו בעת זו ודון וקרלוס נראו מזועזעים.
אמה הפסיקה לבכות ולא הבינה מה קרה פתאום, האם דברה בגסות רבה מדי?
כעבור כמה דקות האדמה החלה לרעוד.
דון לחץ במהירות על כפתור אדום גדול שהפעיל הזעקה, וקרלוס לקח במהירות את אמה והם החלו לרוץ במהירות.
"לאן אתה לוקח אותיייי?!" שאלה אמה בזמן שהיא רצה את קרלוס, "למקום בטוח שאני מקווה שיציל אותנו."
"יציל ממה?" שאלה "מה? אני לא שומע"
"י-צ-י-ל מ-מ-ה-?" קרלוס עצר, ואז החל שוב לרוץ.
"לא ענית לי! זה לא מנומס!" צרחה אמה בעת שקרלוס העמיס את אמה על כתופו והוא התחיל לסחוב אותה. "כאילו שאת כזו.." ענה.
"עזוב אותי! אני יכולה ללכת לבד אתה יודע! התסרוקת שלי נהרסת, והכותונת שלי! אתה יודע כמה היא עלתה לי?! היא כולה בבוץ תסתכל!" קרלוס אפילו לא הסתכל, הם עדיין רצו לעבר חדר הביטחון בתקווה שינצלו.
"הבנתי, אז עכשיו אתה גם לא מדבר איתי. נהדר!"
"את בכלל מודעת לנזק שגרמת לנו עכשיו, "מלכתי"?" שאל קרלוס ברוגז.
"מה כבר עשיתי? הרי לא בגללי האדמה החלה לרעוד והקירות מתחילים להתמוטט לאט לאט.."
"את רצינית?! כל זה ב-ג-ל-ל-ך ורק ב-ג-ל-ל-ך!!!!!!"
איך בדיוק? אני לא מסוגלת לדבר כזה! גאון."
קרלוס הוריד את אמה מכתפו הקליד קוד ונפתחה הדלת.
הוא העביר לשם את אמה ולאחר מכן נכנס בעצמו.
"כל אחד מסוגל, זה כל ופשוט. רק צריך להגיד את שמו בקול רם.
ובואי נקווה שלא אמרת את זה בקול רם מספיק, כי חוץ מרעידות אדמה והטמותטות קירות היו מקרים הרבה יותר קשים.
יש לך מזל שאת הגיבורה מהנבואה, כי לכל אחד אחר שיאמר את השם שלו בקול רם יש עונש מוות.
"שם של מי?" שאלה אמה בעת שהחלה לרעוד מפחד במקצת.
"של," קרלוס חיכה כמה שניות ולחש:"הלא נודע"
"מי זה?" לחשה אמה בחזרה
"חשבתי שאת אמורה להיות חכמה"
"ברור שאני חכמה, נגיד קיבלתי ציון שישים וארבע במטמטיקה! זה מעולה!"
"יופי אז לא עוד שיש לנו עסק עם מגושמת וחסרת ידע פשוט וקל יש לנו עסק עם סתומה!" צרח קרלוס
אמה סטרה לו חזק.
"אני לא סתומה, רציתי לראות איך תגיב, כי הרי ברור לי שלא תוכל לקבל אותי כמו שאני..."
"אני מצטער גבר..." הוא לא הספיק לסיים לפני שנשמע בום ענק ממש קרוב אליהם.
"מה, מה זה היה?"
"א-אני לא יודע?"
פתאום הדלת נפתחה ודון נכנס כולו מדמם ולא נראה לי שהיה יכול להיות יותר גרוע לאף אחד אחר.
YOU ARE READING
The journey into the unknow
Adventureאמה היא ילדה קטנה שאיבדה קשר עם משפחתה בעת מלחמה קשה ונוראית שפרצה במדינתה. אותה המלחמה, שגם החריבה את ביתה. אמה החליטה לצאת למסע, בתקווה שתוכל למצוא מדריך, שיוכל להחזיר אותה אל משפחתה. מסע אשר עזר לה לגלות על עצמה הרבה דברים חדשים ועל משפחתה. א...
