פרק 32: הדחייה

12.3K 688 101
                                    




ריידר ואני המשכנו להתקדם במועדון, מחפשים אחר השאר. הגיע הזמן ללכת, אבל לא מצאנו אף אחד שהגענו איתו. ניסינו להתקשר אליהם אבל הם לא ענו.
ביקשתי מריידר שנתפצל ונחפש במקומות שונים, אבל הוא סירב, וחיזק את ידו בשלי בשביל שאני לא אעלם בתוך המוני האנשים.
"תחכה פה, אני אחפש בפנים." הודעתי לו לפני שנכנסתי אל שירותי הבנות.
כמה בחורות עמדו מול המראה ותיקנו את האיפור שלהן.
עברתי בין התאים שהיו פתוחים, מחפשת אחר אבריל או אריאנה. כאשר התקדמתי אל הצד השני של השירותים, הבחנתי באריאנה נעמדת ליד השיש ושוטפת את פניה.
"ארי?" התקדמתי אליה במהירות וסובבתי את פניה אליי. "היי בלי," היא צחקקה קלות.
כן, היא שיכורה.
"למה לא ענית לנו? התקשרנו," שאלתי בדאגה אך לא יכולתי שלא לצחוק על כל האיפור שנמרח מתחת לעיניה. "הפלאפון שלי לא פה, הוא באוטו של קייל," היא גיחכה בשקט. "אוקיי, לא נורא. את יכולה ללכת?" שאלתי כאשר הרחקתי אותה מן השיש ובחנתי את הצעידה שלה. "ממממ." היא הנהנה בראשה.
מסיבה כלשהי לא האמנתי לכך והנחתי את ידה סביב כתפיי, עוזרת לה לצעוד מחוץ לשירותי הבנות.
כאשר יצאתי, הבחנתי בלוקי עומד ליד ריידר. הוא נראה הרבה יותר פיכח ממנה.
"וואו, כמה שתית?" לוקי צחק ולקח מידיי את אריאנה בעדינות. "לא הרבה, באמת, נשבעת." היא שילבה את אצבעותיה יחד, ואנחנו צחקנו בתגובה.
"איפה קייל ואבריל? וראיין?" ריידר שאל בזמן שלוקי הרים את אריאנה לידיו כמו כלה.
"אין לי מושג, התפצלנו. אני חושב שראיתי את ראיין יוצא מהמועדון, אבל לגבי קייל ואבריל אני לא בטוח." לוקי ענה. "תקשיבו, אני לוקח אותה לרכב, תמצאו אותם ותצטרפו אלינו, טוב?" הוא הוסיף. אני וריידר הנהנו ולוקי יצא יחד עם אריאנה בידיו מחוץ למועדון.
"אוקיי, נחפש פה קודם או מחוץ למועדון?" שאלתי את ריידר. "מחוץ למועדון." ריידר השיב.
יצאנו מהכניסה האחורית והחשוכה של המועדון המפואר. שביל ארוך ואפל, בקושי מואר, הופיע לפנינו.
"לאיפה עכש-" נקטעתי על ידי קולות היאבקות חזקים שנשמעו.
ריידר אני החלפנו מביטים מהירים ומיהרנו לעקוב אחרי הרעש. לאחר הליכה מהירה של עשר שניות, הבחנו בשני בחורים רבים מכות.
ריידר מיהר להתקדם אליהם, ואני עקבתי אחריו גם כן. כשהגענו, ליבי החסיר פעימה כשזיהיתי שאחד הבחורים הוא ראיין.
ריידר מיהר להפריד ביניהם והזיז את הבחור אחורה, בזמן שאני לקחתי את ראיין אליי.
בחנתי את פניו והבחנתי בפנס הסגול בעין השמאלית שלו. "מה קרה פה?!" כמעט וצעקתי, בוחנת את המכה שלו מקרוב. ראיין נאנח ולא אמר מילה. בזמן שריידר הרחיק את הבחור השני מפה שצעק קללות אל עבר ראיין, תפסתי את ידיו והסתכלתי על פרקי אצבעותיו הפצועות. עד כמה שאני לא רוצה להיות כל כך קרובה אליו, אני לא יכולה שלא להרגיש דאגה כלפיו.
"מה היה פה?" ריידר חזר אלינו, מתנשף מעט. "כלום, סתם בן זונה." ראיין מלמל וניגב את הזיעה ממצחו.
"ראיין! מה. קרה. פה." יכולתי להרגיש בכעס נאגר בי כשראיין לא סיפק לנו תשובה ורק גלגל את העיניים שלנו. חשוב לי לדעת למה הוא נפצע, למה הוא לא יכול לענות וזהו?
"אמרתי כלום, נכון? עכשיו תפסיקו לחקור אותי ובואו נצא מפה כבר." ראיין סינן בכעס והתקדם בהמשך השביל אל הכניסה האחורית של המועדון.
גלגלתי עיניים בכעס וריידר גם כן. "עזבי, אם הוא לא רוצה לספר שלא יספר." ריידר ציין בחוסר עניין ואחז בידי, כשאנחנו הולכים בעקבות ראיין גם כן.

השילוב המושלםWhere stories live. Discover now