יום שני הגיע, וכך גם הלימודים. מאז שחזרנו מן מסיבת הקמפינג אל המעונות ניסיתי להתעלם מכל מבט של ריידר. זה דיי לא אפשרי כיוון שאנחנו מתגוררים באותו חדר, אך ניסיתי כמה שיכולתי.
לא רציתי ליצור מגע נוסף בנינו שרק יעלה במוחי עוד תהיות ומחשבות. אין לי מושג איך ריידר מרגיש כלפיי, ואני לא חושבת שזה יתגלה בקרוב.
דבריה של ויקטוריה תמיד עולים לראשי... על כך שריידר לא יכול לאהוב. אני לא מאמינה בהם, אך אני גם לא מפקפקת בהם. הוא כל כך קריר, ולא משנה כמה אני מנסה להפשיר אותו; אני פשוט לא יכולה.
בעייפות מוחלטת קפצתי מתוך מיטתי והתקדמתי אל חדר המקלחת, לא לפני שהעברתי מבט לכיוון המיטה הריקה והמבולגנת של ריידר.
כאשר שלחתי את ידי לכיוון הידית ופתחתי את הדלת, עיניי הכחולות גדלו כשצפיתי בדמותו של ריידר, הלבוש רק במגבת לבנה סביב מותניו. עיניו פגשו את שלי, ויכולתי להרגיש את לחיי מאדימות כשהבנתי שאני בוהה בגופו.
"ס-סליחה," מלמלתי במהירות וסגרתי את הדלת בחזרה. גיחוכו של ריידר נשמע מעבר לדלת הדקה, ונתתי לעצמי מכה על המצח.
התרחקתי מן הדלת, מפחדת לרגע שהוא ייצא וייפגוש בפניי המובכות. פסעתי בזהירות אל מיטתי בחזרה, מוציאה את תיקי מן הכיסא המרופד ומתחילה למלאות אותו בספרים.
אחר כך פניתי אל ארון בגדיי, ובחרתי כמה פריטי לבוש וזוג נעלי בובה. כששמעתי את דלת המקלחת נפתחת, סובבתי את ראשי אליה.
ריידר יצא ממנו הפעם לבוש, ושיערו הקצר והחום רטוב מעט. בזריזות אספתי את בגדיי והתקדמתי, עוקפת אותו בכתפי ונכנסת לתוך חדר המקלחת, בזמן שכל הדרך שלי לשם התחמקתי מכל מבט ומיקדתי את עיניי ברצפה.
לאחר שצחצחתי את שיניי ושטפתי פנים, התלבשתי ונעלתי את נעליי. שמתי מעט מסקרה על עיניי ואת שפתיי השארתי וורודות וטבעיות. הרגשתי חשק לאסוף את שיערי הארוך לקוקו גבוה וככה עשיתי.
יצאתי מן החדר, אוחזת בבגדיי השינה שלי. ריידר ישב על מיטתו ונעל את נעליו, וברגע שעינינו נפגשו מיהרתי להוריד את שלי בחזרה אל הרצפה.
הנחתי את בגדיי על המיטה ואחזתי בתיקי, לא לפני שסימסתי לאבריל שאני מוכנה. אני יודעת שזה נורא שאני מתעלמת ממנו ככה, אך איזו עוד אפשרות יש לי? זה לא כאילו ייצא משנינו משהו, וחוץ מזה; הוא תמיד מתנהג אליי ככה.
"חשבתי שאני אוהב לשתוק." קולו העמוק של ריידר נשמע, גורם לי להתנתק ממחשבותיי. הופתעתי שהוא זה שפתח בשיחה, וכשהרמתי את מבטי אליו הבחנתי בחיוך הקטן שעלה על שפתיו.
שפתיי התעקמו ומשכתי בכתפיי מבלי לומר דבר. הוא נהם והתרומם על רגליו, מתחיל בצעדים איטיים לכיווני. ניסיתי להישאר רגועה עד לרגע שבו הוא נעמד מולי.
YOU ARE READING
השילוב המושלם
Teen Fiction"אתה מתנהג כאילו אתה שונא את העולם ואת האנשים שבו, אבל ברגע שהיא מרימה את ראשה ומביטה בך; המבט התמים, הרך והדואג הזה שבחיים לא דמיינת על כך שמישהו יביט בך ככה, פתאום כל מה שניסית להסגיר מאנשים, כל החומות שבנית סביבך, הכול מתמוטט בבת אחד. אתה יודע שכ...
