ההיגיון הלא הגיוני שלי - ספר חפירות

אני לא מאמינה שהוא נפטר.

היה פיגוע דריסה אתמול בשומרון, לפני כניסת שבת, שמעתי על זה רק היום, רק עכשיו גיליתי שאחד מההרוגים הוא בחור שאני מכירה

בחור שלמד שתי שכבות מעליי

בחור שהוא גם בן דוד של חברה שלמדה איתי בתיכון, באותה שכבה

בחור שלפני כמה ימים ראיתי תמונה שהעלה לאינסטגרם עם חבריו לפלוגה

הלב שלי מרוסק לחתיכות, הרגליים שלי קרסו תחתיי, אין לי אוויר לנשימה.

בזמן שאני הייתי עסוקה במי ינצח בגמר של המירוץ למיליון, שתי משפחות מתאבלות על בנן שנרצחו בלי כל תועלת

שני פרחים נוספים נקטפו.

אמא שלי אומרת לי "לכי לישון", ואני רק יכולה לחשוב לעצמי "איך אפשר לישון אחרי ידיעה כזאת??"

בלב כבד שלחתי הודעה לחברתי מהתיכון, מנסה למצוא את המילים הנכונות לומר... אחרי הכל זאת לא חברה שאני בקשר טוב איתה מאחר והיא בצבא, עסוקה עם דברים שלה כמו שאני עסוקה עם הדברים שלי.

אני מרגישה מרוסקת, לא מאמינה שזה קרה.

אין לי יותר מה לומר, הלוואי ולא היו אנשים כל כך רעים בעולם...

הלוואי שהרעים יכחדו, לא מגיע להם לחגוג מרחץ דמים של הילדים שלנו, לא מגיע להם לשמוח.