ההיגיון הלא הגיוני שלי - ספר חפירות

הוא היה אחר... ):

הוא היה אחר,
יותר פתוח,
יותר שמח,
פחות דרמטי.

הוא היה אחר,
יותר כיפי,
יותר קליל,
פחות פרובלמטי.

הוא היה אחר,
יותר משעשע,
יותר קרוב,
פחות עצוב.

הוא היה אחר,
כי עכשיו מצא הוא משפחה אחרת,
הוא כבר לא רוצה בקרבת משפחתו הקודמת,
הוא כבר לא תר אחר כבוד מהצד הזה.

הוא היה אחר,
ועכשיו אנו מרגישים זאת בכבדות
כי עוזב הוא בכוח,
כי מחליט הוא לשכוח,
כי נמאס לו מכל הציפיות,
לא רוצה אותנו, אח ואחיות.

מחבק את האמא השנייה בשמחה,
לא ניגש אל האמא האמיתית ולו לדקה.
מדבר עם אחותו הרחוקה,
לא אכפת כבר ממני - האחות הקרובה.

הוא הולך ועוזב,
מתרחק ושואב
את כל האנרגיה בעת נסיונותיי הכושלים
להחזירו אלינו, ההורים, האחים.

הוא היה אחר,
יותר אוהב,
יותר פה,
פחות מחוץ ללב.

30.01.2018

***

אני כותבת את זה בדיוק דקה לפני חצות, בלב דואב, קשה לי כרגע...
אני רק יכולה לקוות לטוב.

זהו קטע כתיבה אחרון לבינתיים שפרסמתי בספר "מה שמסתתר בליבי", הרגשתי צורך לשתף גם פה... זה באמת רגע לא קל עבורי.