בווקר אני בחופש היום(כמו רוב ימי השישי) ונוסעת למרכז אז יש זמן.ואף על פי לא היה מתוכנן פרק אבל בגלל ההצבעות ובגלל שהפרק מוכן אני מפרסמת לכם בשמחה!קצת התבאסתי על התגובות אבל מקווה שעניין הזה השתנה.אוהבת אותכם ❤️
***
הרמתי את סלסלה והכנסתי לתוך מכונת הכביסה את הבגדים הצבעוניים.בשנתיים האחרונות הפעולה הזו הפכה לטבעית.
אני עושה הכל החל מכביסה עד לחלונות ואבק,גם אבישי עושה לא מעט.אני בטוחה שאם האנחנו של העבר רואים את האנחנו של העתיד שלהם שזה הווה שלנו סביר להניח שהיו מופתעים.
הרגשתי עיניים ננעצות בי ובאופן אטומטי הרמתי את מבטי לחלון,עברי אחד השכנים בבניין הסמוך מביט מחלונו אל חלונות אחרים,בהתחלה קצת כעסתי על הרצון שלו לפגוע בחופש הפרטיות של כל אחד מדיירי הבניין ואז התרגלתי אליו
והתרגלתי לעובדה שהוא נוכח,אבל הפעם שהרמתי את ראשי עברי לא היה וכווצתי את עיני בהפתעה
״בחיים לא הייתי מאמינה,הבת שלי יודעת להפעיל מכונת כביסה ולהפריד לפי צבעים״אמי אומרת ואני מבינה אילו עיניים ננעצו בי,אני מחזירה לה חיוך קטנטן,בעבר לא ידעתי אך שוטפים ריצפה ואת הבגדים המלוכלכים שהייתי שמה בכביסה הייתי מוצאת אחרי כמה ימים מקופלים בתוך הארון,בזמנו היו לנו שתי עוזרות בית,כך שלא נדרשתי לנקות בשישי או לגהץ בגדים לפני אירועים
״אגב אני מבשלת לא רע בכלל״מלמלתי וסגרתי את עיגול מכונת הכביסה וקמתי ממקומי לאחר שהפעלתי אותה כנדרש
״בחודשיים שאני פה לא ראיתי אותך מבשלת,מלבד חביתה
שגם אביך שלא ידע לבשל הצליח לעשות מצויין״
״כי את פה,ועדין אני לא מתחרה באוכל שלך,כרגע,בעוד שנה בערך אני אשים אותך בכיס הקטן שלי״אני קורצת לה בהומור,
מתעלמת מהעובדה שהיא הזכירה את אבי ויוצאת מחדר המקלחת שבתוכו נמצא חדר שירות קטנטן,שמכונת הכביסה וסל הכביסה בעיקר תופסים בו את כל המקום.
חודשיים שהיא כאן ולאט לאט זה מרגיש טבעי,היא מכניסה לנו חיוּת לבית בנוכחות שלה,ותמונת דמותה הפצועה והכואבת נעלמת מראשי בהדרגה.העבודה שהיא פה גורמת לי לאבישי להתקרב אחד לשניה,וזה נעים,אני נזכרת באחי של העבר ומתחברת גם לאחי של הווה.ופתאום יש ארוחות מושקעות בסופי השבוע,אני מוצאת את עצמי רוצה להיות בבר וגם רוצה להיות בבית,כשאני בבית אני לא רוצה לצאת אל הבר
וכשאני בבר אני לא רוצה ללכת לבית,וכל חלקיו של הפאזל חוזרים בצעדים קטנטנים אל מקומם,רק בן מהדד לי בראש,
ההעלמות שלו,והכאב והפגיעה שהותיר בליבי אחרי שנעלם מהחיים שלי.
נקודה קטנטנה וחיובית נוצרה מבן,וזו אן,איכשהו התחברנו
ואני לא מתחברת לבנות,כלומר מעולם לא היתה לי חברה טובה אלא מכרות או חברות של חברים,ואן מקסימה,היא לא דרמטית
ויש לה חוש עיצוב ואופנה והיא חופרת במידה נכונה ואמיתית.
עם הזמן הפכתי למודל שלה בקורס עיצוב ותפירה שהיא לומדת
׳כמשהו לנפש׳ במקביל לתואר בחשבונאות שהיא עושה,יש באן צעד רוחני שכזה,היא מאמינה שלכל אדם יש משהו שמרגיע את נפשו החל מציור,פיסול,שירה,ניגון ובמקרה שלה עיצוב ואופנה
והחיבור בינינו עובד,היא שולחת לי סקיצות של בגדים,ואני מכינה לה קוקטלים בערבים,היא מספרת לי על ההוא שהתחיל איתה במכללה ואני מספרת לה על המוזרים שמגיעים בשעה מוזרה אל הבר וחושבים שמשפטי פתיחה יעזרו להם למצוא מישהי.מה שנקרא הדדיות ושיתוף.
YOU ARE READING
My story.
Romance•הושלם•בחיים שלי הכל היה מושלם,נולדתי למשפחה שנתנה לי הכל,מעולם לא התאמצתי,מעולם לא חוויתי קושי גדול. השלישי באוקטובר הוא התאריך שבו השתנו חיי. אני לין גולדן וזה הסיפור שלי
