תפסיקי.
פשוט תפסיקי.
את רק ממשיכה להעמיד פנים, אבל אני לא מאמינה לך. עוד לא הבנת את זה?
את תמשיכי להגיב, ואני אמשיך לא לראות את זה כי חסמתי אותך. כן, חסמתי אותך ואת יודעת את זה. אז למה לעזאזל את ממשיכה? כי האגו אמר לך? כי אני עשיתי את הצעד הראשון? כי אז פתאום אני אבין שהכל לא שקר?
אז לא, זה שקר. ואתה לא קיים, ואת כן.
אבל לא בחיי.
אז פשוט תפסיקי, תפסיקי לעשות את הכל גרוע יותר, תפסיקי להתנהג כאילו את שמה קצות על המחשבות שלי, תפסיקי לחשוב עליי, תפסיקי להגיב, תפסיקי לפגוע באנשים שהיו חשובים לך, תפסיקי לפגוע באנשים שקרובים אליי.
תפסיקי. פשוט תפסיקי.
את יכולה להמשיך לקרוא את השורות הנותרות, כשמצד אחד– כל המחשבות והזכרונות הטובים ממה שעברנו עולים בראשך, ואז תרפי בחיוך, תביני שזה נגמר וכל סוף הוא התחלה של משהו אחר.
או, שמצד שני– תקראי את השורות הנותרות כאש מתלקחת בעינייך, כששנאת החינם משתלטת על נשמתך.
זו בחירה שלך, לא שלי.
ועכשיו, תפסיקי. תמשיכי את חייך בלי התחזויות או שקרים. פשוט להרפות ולתת לחיים שלנו להמשיך בשלהם.
תתוודי. תתוודי על הטעות שעשית, אני אסלח לך אוקיי? את מכירה אותי. אני ידעתי על השקר הזה כבר זמן רב, וחיכיתי שתהי החברה הטובה שחשבתי שאת– ותספרי לי.
אבל את לא. וזה נשאר. והפך לשרפה שרק ממשיכה להתפשט לכל עבר. לכל הכיוונים והאנשים שהיו הכי קרובים אלינו.
תפסיקי עם השקרים, תוכיחי שיש הזדמנות לסמוך עלייך אחריי הכל.
אני יודעת שזה קשה, וחשבתי שאני תמימה ולעולם לא אגלה, ואולי יש דברים שאת לא רוצה להתוודות עליהם בנוסף לזה, אבל זה בסדר.
פשוט תפסיקי, תתחילי הכל מחדש.
שיהיו לך חיים נהדרים.
זוהר, סוף.
