לא מוסבר

פרק 2

השעה שש וחצי. סימן שאני צריכה להתלבש לארוחת הערב כבר.

דלת החדר נפתחה לפתע. "אמילי!" צעקה אמה. אמה הייתה זו שנתנו לה את המשימה לעשות לי סיור. הייתם חושבים שהיא תהיה מרירה ולא נחמדה אחרי סיור של שש קומות ובערך 100 כיתות, אבל לא. אפילו אני מוכנה להודות שהיא מתוקה.

כפי שהבטחתי לאמא שלי, אני השתדלתי להיות נחמדה, ואז זה הגיע למצב שבו אמה הזמינה אותי לשבת איתה ועם חברים של בארוחת הערב. בהתאם להבטחה של אמא שלי, הסכמתי.

אמה קפצה על המיטה ונשכבה בשקט. החלטתי לא להפריע לה בזמן שאני מתארגנת.

סירקתי את השיער הרגיל לגמרי שלי, איפרתי שוב פעם את עיניי ושמתי את מדי בית הספר: חצאית שחורה, חולצה מכופתרת, עניבה שחורה וגרבי ברך.

"מוכנה?" אמה קיפצה במקום בחוסר סבלנות. "אוקיי אמה, את חייבת להפסיק להיות כזאת אנרגתית," אמרתי לה בחוסר סבלנות. "אמילי. את בנאדם מאוד מריר ולא נחמד." היא הביטה בי בסקרנות. השפלתי מבט. "אל תדאגי אנחנו עוד נתקן את זה," אמה אמרה, חייכה חיוך מתוק ויצאה מהחדר.
יצאתי אחריה ומיהרתי לתפוס את מקומי לצידה. ירדנו קומה אחת וריח האוכל הכה בי. רק אז הבנתי עד כמה אני רעבה.

כשנכנסתי לחדר האוכל רוב הדיבורים השתתקו ובמקומם התחילו התלמידים להתלחשש. תקעתי באמה מבט זועף, כאילו בגללה כולם מסתכלים עליי ככה. "אל תדאגי זה יעבור כבר מחר," היא הרגיעה אותי.

פנינו לשולחן שבאמצע חדר האוכל ואמה תפסה את אחד הכיסאות הפנויים וטפחה לי על הכיסא שליד. מיד התחרטתי. כולם מסביב לשולחן הביטו בי בסקרנות. הבטתי בהם בזעם ובדיוק כשהתכוונתי ללכת, המבט שלי נתקל בעיניים כחולות.

"היי, זו אמילי. אתם בטח תחשבו בהתחלה שהיא ממש לא נחמדה, אבל אחרי כמה זמן היא איתה, היא באמת מתוקה." אוי תודה באמת אמה. "שבי כבר," אמה אמרה לי. הבטתי בכיסא, וניסיתי לגרום לפניי להתעוות כמה שפחות בשנאה- אמה לא אמרה לי שחברים שלה זה 5 אנשים שאוכלים באמצע חדר האוכל.

הרגשתי את מבטו של הנער עם העיניים הכחולות עליי. הרמתי את מבטי אליו. היה לו שיער חום, לא חלק אבל לא מתולתל, שפתיים אדומות ומלאות ועצמות לחיים גבוהות. הוא הביט בי לכמה שניות נוספות ואז הסב את מבטו. "אז אמילי. זו כריס," אמה אמרה והצביעה על מישהי ג׳ינג׳ית שחייכה אליי ונופפה. ניסיתי לחייך בחזרה.

"זו ג׳ס," היא הצביעה על מישהי יפה עם שיער חום חלק. "היי אמילי," ג׳ס חייכה.

"זה מארק," היא הנידה בראשה לכיוון נער שישב ליד ג׳ס. היה לו שיער בלונדיני ועיניים כחולות מדהימות. מה הקטע של כולם פה להיראות טוב? שמתי לב שהוא וג׳ס מחזיקים ידיים.

"זה דיוויד," מבטי ננעל על הנער עם העיניים הכחולות. הרגשתי את לחיי מאדימות. "היי," הוא אמר בקול עמוק. ניסיתי להסיט את מבטי, אבל ללא הצלחה. המשכנו לבהות אחד בשנייה למה שנראה לי כמו נצח עד שאמה אמרה, "וזו אנה," הפעם היא הצביעה על נערה בלונדינית, גם היא יפה, שהביטה בי בשנאה. עם כל המבטים החמים שקיבלתי, לא ציפיתי למבט הקר כקרח הזה. הבטתי בה ומיהרתי לשנות את מבט ההפתעה למבט רצחני שתקעתי בה בחזרה, עד שהיא הסיטה את מבטה.