מדי פעם יצא לי לראות את ג׳ייס מסתובב ברחבי בית הספר אך התעלמתי ממנו. אני לא יודעת למה, אבל פשוט עשיתי את זה
וזה לא הרגיש מי יודע מה.
באמצע שיעור הסטוריה שבשעה האחרונה,
התכתבתי בסתר עם סטייסי.
היא הזמינה אותי לבוא איתה לקניון ולהיפגש איתה ועם חברותיה מקבוצת המעודדות בבית הקפה שבקומה הראשונה.
הסכמתי, דווקא לא יזיק לי ליצור קשרים עם עוד אנשים וגם לבלות עם סטייס.
עוד יום בבית הספר הסתיים ואני עליתי על ההסעה חזרה
הביתה.
כשהגעתי הבית היה ריק והשעה הייתה ארבע וכמה דקות.
נעלתי את הדלת עליתי לקומה העליונה ונכנסתי לחדר המקלחת.
סגרתי את הדלת, פשטתי את בגדי, פיזרתי את שיערי ונכנסתי להתקלח.
לאחר כמה זמן יצאתי מהמקלחת עטופה במגבת לבנה ועליתי לחדרי.
הנחתי את ידי על דלת ארון הבגדים על מנת לפתוח אותו ובעזרת היד השנייה החזקתי את המגבת.
״את רוצה לבוא עם מגבת? זה יחסוך לנו זמן״ שמעתי מישהו אומר מכיוון המיטה שלי.
קפצתי במקום מבהלה, החזקתי את המגבת בשתי ידי והסתובבתי.
זה היה ג׳ייס שישב על מיטתי.
״מה אתה עושה פה?? איך בכלל נכנסת?״ אמרתי בכעס.
״יש לך חלון מספיק גדול כדי שאוכל להכנס דרכו,
את לא חושבת?״ הוא אמר בצורה שלא אוכל להסביר אבל אני רק יכולה לומר שהצורת הדיבור הזו עוד רגע גרמה לי לאבד את עצמי.
״פשוט תשתוק ותסתובב.״ אמרתי בכעס ופתחתי את ארון הבגדים לרווחה.
הוא הסתובב ואני התלבשתי.
מבעד לשקט ששרר בחדר הצלחתי לשמוע אותו מכנה אותי ״סנובית״.
ואני, במקום להיות בוגרת השבתי לו כמו ילדה קטנה ״אדיוט״.
כפתרתי את הכפתור במכנסי והסתובבתי בחזרה לכיוונו.
ושוב, בדיוק כמו פעם שעברה הוא עמד צמוד אליי, מסתכל אל תוך עייני.
״זה הקטע שלך? להבהיל אנשים ולהצמד אליהם כמו זבוב לצואה?״ אמרתי מסתכלת בכעס אל תוך עיניו הכחולות.
״זה קטע שיש לי רק איתך״ הוא השיב לי. שוב בטון המעצבן הזה שלו.
״בוא נלך פשוט, בסדר?״ אמרתי בגלגול עיינים יוצאת מהחדר ומהבית בכלל.
״אני לא מתכוון ללכת איתך באטיות כזו.״ הוא אמר והורה לי לעלות על גבו.
״סליחה? אני בכלל לא איטית אני פשוט--״ התחלתי לומר עד שג׳ייס קטע אותי עם המשפט ״הולכת כמו בת אדם״.
נאנחתי ועליתי על גבו. ״עכשיו מה?״ שאלתי בחוסר סבלנות.
״עכשיו רצים״ הוא אמר והוסיף ״תחזיקי חזק״.
הוא החל לרוץ במהירות לא הגיונית. הגענו לחורשה בתוך כמה שניות.
אבל ברור שזה לא הגיוני, הוא ערפד. הוא בעצמו לא הגיוני, הוא בעצמו אמור להיות אגדה!
ובדיוק בגלל זה אני צריכה להשאר רגועה. למקרה שאני אתעורר מהסיוט הזה והאגדה תחזור בחזרה לספר שממנו היא באה.
YOU ARE READING
דם שחור // Black Blood
Paranormal״הכל שונה עכשיו. נכון?״ שאלתי והסתכלתי על הסדינים הלבנים כשלג שציפו את המזרן הרך של המיטה. ״יותר שונה ממה שאת חושבת..״ הוא אמר ובדק את צווארי. ~~~~~~~~~~~~~~~~ ׳מציאות׳.. ׳המצאות׳.. דיי דומה, לא כך? רבים מכם בטח חושבים שהמציאות זה דבר קבוע, יש דב...
