דם שחור // Black Blood

פרק שלישי - זוהר אפל

עבר זמן ויום הלימודים הראשון שלי בתיכון בלאקרוז הסתיים.
מייקל נשאר לאימון של קבוצת הפוטבול של בית הספר ואני הייתי אמורה לחזור הביתה בהסעה.. אבל לא עשיתי זאת.
בדיוק שנייה לפני שעליתי לאוטובוס ראיתי אותו שוב, ראיתי את ג׳ייס.
רק שהוא היה בלי החבורה שלו.
הוא יצא משער בית הספר לכיוון החורשה שהייתה כמה עשרות מטרים ליד.

רציתי לעלות לאוטובוס אבל הסקרנות שלי התחזקה רגע לרגע.
אז עקבתי אחריו, אני יודעת שזה נשמע מטריד אבל..
מתי אתם ראיתם נער יוצא מבית הספר, משליך את התיק שלו בכניסה ונכנס אל תוך חורשה? אף פעם, נכון?
בדיוק מה שחשבתי. 

הלכתי אחריו מבלי לדעת לאן אני הולכת ואיך בדיוק אני מתכוונת לחזור אבל.. כל זה לא עניין אותי כלל.  
לפתע הוא עצר ואני מיד הסתתרתי מאחורי אחד העצים. 
הצצתי מעט וראיתי שהוא תפס משהו בחוזקה. רציתי לדעת מה זה ומה הוא עושה. היו כלכך הרבה שאלות..
התקדמתי מעט בכדי לראות יותר טוב והחלקתי על אחד השורשים החיצוניים של העץ.
הוא שמע אותי ומה שהחזיק נשמט מידיו ונפל על האדמה. 
זו הייתה חיה קטנה וחסרת חיים שהייתה מגואלת בדם של עצמה..
ג׳ייס הסתובב במהירות לכיווני והביט שוב, הישר אל תוך עייני.
רק שהפעם עיניו זהרו בזוהר שחור ואפל.
נתקפתי פחד משתק, פחד שלא נתן לי את הכוח לזוז אלא הקפיא אותי במקום. 

פיו היה מרוח בדם החיה וכך גם ידיו.. כבר לא ידעתי מה לחשוב. בעצם, כלל לא חשבתי.
הייתי מפוחדת כמו שלא הייתי בחיים שלי ולא יכולתי בכלל להקדיש זמן לחשיבה.
הוא התקרב אליי באטיות תוך כדי שניגב את הדם מפיו בעזרת ידו השמאלית.
באותו רגע הבנתי שעליי להתגבר על השיתוק ולברוח משם כל עוד נפשי בי.

קמתי במהירות, רצתי ולא הסתכלתי לאחור.
המשכתי לרוץ ללא הפסקה.
מחשבות לא הפסיקו להתרוצץ לי בראש, אך לא הקשבתי להן והמשכתי לרוץ כמו הרוח.
ולרגע אחד עצרתי.
הסתכלתי לאחור והוא לא היה שם, כאילו נעלם.
נרגעתי ונשמתי עמוק. ״הסיוט נגמר?״ שאלתי את את עצמי במחשבותיי. 
ולאחר כמה שניות שהבטתי בחורשה הריקה שמאחורי, הסתכלתי קדימה.
ושם הוא היה, קרוב אליי, צמוד אפשר לומר.
הוא תפס אותי בחוזקה עם זרועותיו ולא נתן לי לזוז.
ניסיתי להתנגד ולהשתחרר מאחיזתו ללא הצלחה.
צעקתי לעזרה עד שהוא סתם את פי בעזרתי כף ידו.

״תפסיקי לצעוק, זה לא יעזור״ הוא אמר בנסיון להרגיע.

המשכתי לנסות להשתחרר ובעטתי ברגלו מספר פעמים.
״את יכולה להפסיק עם זה? זה לא כואב זה סתם מציק״ אמר ג׳ייס באדישות. 

הפסקתי. הסתכלתי עליו ורעדתי מפחד וכעס.
הוא הסתכל אל תוך עייני והודיע לי שהוא הולך להסיר את ידו מפניי בתנאי שאני אהיה רגועה.
הנדתי את ראשי בחיוב והוא הוריד את ידו.

״מה אתה?״ אמרתי בגמגום מפוחד, עדיין רועדת בין ידיו שמחזיקות אותי חזק.

הוא פתח את פיו בכדי לדבר. ובאותו רגע, ראיתי אותם.
שני ניבים חדים כתער בצדי חניכיו, מגואלים בדם.
וטיפה אחת קטנה זולגת במורד הניב ונופלת על סנטרו.