זה היה רק חלום.
חלום שסירבתי להתעורר ממנו.
סירבתי להאמין שהוא לא המציאות.
המילים שלך בלבלו אותי,
האהבה שלי אליך עיוורה אותי,
והמחשבות עלייך שיגעו אותי.
זה משוגע, כמה שחלום יכול להכאיב בבן אדם כל כך. והדרך להתעורר ממנו כואבת אפילו יותר.
הייתי צריכה שתפגע בי, תכאיב לי, תשרוף את ליבי ותשליך אותי לרצפה עד שהדמעות שרפו בעיניי.
אבל איך אתה מכאיב לי כל כך? איך אתה גורם לי לכל כך הרבה סבל? לכל כך הרבה דמעות לזלוג במורד עיניי? איך?
אם אתה רק חלום.
