לבד זה (כבר לא) כל מה שיש לי [בהשהייה]

פרק 2

הם עצרו בפתחו של היער האסור, והביטו לתוכו; הלילה היה קריר והירח זרח מבין עצי היער הגבוהים, מעיר את הלילה באור אפלולי ומציץ מבעד לעננים. הרוח הקרירה מלטפת את צמרות העצים וטומנת את מיסתורי היער בחובה.
"את בסדר?" שאל אותה שרלוק כאשר בהתה ללא הבעה בנבכי היער, "כן" מלמלה בתשובה. הרוח נשבה על פניה, משאירה בה צמרמורת אחריה. "אם כך, בואי נכנס ליער" החליט שרלוק ולקח צעד בוטח אל תוך היער, היא לקחה נשימה עמוקה וצעדה קדימה בעקבות חברה, מביטה פעם נוספת ואחרונה אל בקתת שומר הקרקעות בה עשן לבן היתמר במעלה הארובה אל שמי הלילה זרועי הכוכבים.

היער היה חשוך ואפל - מסתורי. למרות השקט ששמעו, היה רועש מחיים - היצורים הקסומים שבתוכו יוצאים, לא מתחבאים וחוגגים את הלילה.
"לומוס" מילמלו ומיד אור כחלחל פרץ מקצה שרביטם של השניים, מאיר באור אפלולי את היער החשוך. היא לא ידעה איך בדיוק הם מתכוונים למצוא את מה שהם מחפשים אך היא סמכה מספיק על שרלוק שינחה אותה. "אנחנו עומדים לסרוק את כל היער?" שאלה לאחר מספר דקות בהן הלכו ביער, נכנסים לעומקו יותר ויותר. "כמובן שלא, אל תהי מגוחכת. היער עצום. יקחו לנו כמה שנים לסרוק את כולו רק כדי למצוא חד קרן אחד.. יש כמה נקודות שבהן חיים מרבית חדי הקרן, ערכתי חיפוש קצר בסיפריה ומצאתי את הנקודות האלו - יש שלוש נקודות מרכזיות - אז אנחנו עומדים להגיע לאותן נקודות, לסקור אותן ורדיוס מהן" הסביר בגאווה לאור ההכנה מראש שעשה לקראת הסיור הלילי שלהם וזו הנהנה בהבנה כשהמשיכו את דרכם במעמקי היער.
"איבדנו כיוון" נאנח שרלוק במטרד לאחר מספר דקות נוספות בהן הלכו ביער האפל והסתכל סביבו, מנסה להבין באיזה חלק של היער הם נמצאים אך לבסוף הורה לשרביט שבידו "רבאליו" ומיד השרביט הסתובב במקומו בחדות, מורה על סבך עצים הנמצא מעט לשמאלם של השניים. שרלוק הוביל את הדרך לפי כיוונו של השרביט ששינה את כיוונו קלות מדי פעם עד שלבסוף הגיעו לחלקת יער הקירחת מעצים, מגלים מחזה מזוויע למדי שהיה לפניהם - במרכזה של קרחת היער שכב לו חד קרן בעיוות לא טבעי, מגואל בדמו הכסוף, כאשר בבירור חלק מן צווארו היה חסר - עיניו של שרלוק התרחבו והוא רץ בהתרגשות אל חד הקרן, כורע לצידו ומשתדל לא להתלכלך מהדם שהקיף את החיה המתה. הוא שלף מכיס מעילו זכוכית מגדלת קטנה והחל לבחון את צווארו של חד הקרן בקפידה. "אתה מצליח לראות משהו?" שאלה חברתו והתקדמה לכיוונו, מאירה עם שרביטה את החיה הקסומה והנער שלידה.

עיניו הבהירות רקדו במקומן, סורקות במרץ את פצע החיה מקרוב, מחשבות את המידע והפרטים שהן רואות ופיו מלמל את ההיקשים שנעשו בעקבותם, מציין לעצמו מה הבין. לפתע שרלוק זינק ממקומו בפתאומיות, לקח נשימה חדה ונעמד במקומו, מביט שוב מטה אל החיה וסגר בנקישה את זכוכית המגדלת שבידו. "זה מת מאיבוד דם" אמר לאחר כמה רגעים של שתיקה "משהו נגס בצוואר שלו - יש סימני שיניים קטנים סביב הפציעה, בבירור יצור כלשהו נשך את חד הקרן. השאלה היא, מה? לפי מאזן ההסתברויות זה יכול להיות איש זאב אבל גודל הנשיכה גדול מדי בשביל להיות של איש זאב, וגודל השיניים לא מתאים, שלא להזכיר שזה קטן מדי בשביל להיות מלסת של ענק, וכן לאור העובדה שבקושי מסתובבים פה ענקים.." הסביר במהרה והצביע עם שרביטו על הפצע. "יש עוד יצורים ביער שאני מניחה שמתאימים לתיאור גודל הנשיכה, אולי זה יצור שאנחנו לא יודעים עליו הרבה? לדעתי כדאי שנבדוק בסיפריה איזה עוד יצורים מסתתרים ביער" הציעה והנער הנהן בהסכמה לא מלאה, בבירור הפריע לו שהוא לא יודע לחלוטין מה פגע בחיה. "משהו לא מסתדר לי עם זה.. גודל השיניים מזכיר שיני אדם אב-" התחיל שרלוק לומר אך השתתק כשקול של ענף הנשבר בכבדות נשמע לפתע מאחוריהם ומיד אחריו נשמע רצף רחשים שהתקרב אליהם מבעד לעצים. "כבי את השרביט" הורה לה בלחש וזו מלמלה "נוקס" ומיד האור הכחלחל כבה, משאיר חשכה אפלולית שעטפה את השניים.