השיר לפרק : ידיים למעלה - כנסיית השכל
_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _
"למה זה מגיע לי? למה דווקא אני? סוף סוף נגמר השבוע הזה" כרמל הרהרה לעצמה בראש, בדרכה לאוהל המשפחה לאחר עוד טקס קיום מין.
"אזמרלדה, אני ואבא דיברנו. חשבנו איך לנסות להקל עלייך והחלטנו ש..." ניסתה קמיה לדבר אך כרמל התפרצה לדבריה, "אבא החליט, ממתי יש לך בכלל דעה? את לא חשובה מבחינתו. את לא מבינה את זה? את כולה עוד כלי שהוא משתמש בו..." כרמל לקחה נשימה והמשיכה להתיך מילים חזקות באמה. "איפה הוא? בטח עוד פעם בוגד בך עם איזה נערה מהשבט!" סיימה כרמל את מילותיה במשפט מוחץ.
"איך את מדברת אליי? אני אמא שלך, נשאתי אותך שמונה חודשים בבטן, גידלתי אותך במשך שש-עשרה שנה למה שאת היום. אין לך את האפשרות לדבר אליי ככה, כי גם את תהיי ככה בדיוק כמוני. אשת איש, אשת אדם שלא יעריך אותך, לא יקבל אותך ויבגוד בכך בכל רגע שתסיטי את פנייך ממנו!" אמרה קמיה במבט כועס אך מודאג שלא לאבד את בתה, "גם ככה נמאס לי מהכל, מהתפקיד הזה ומחדרי המיטות שעוברת אני בהם בכל יום וליל, לא מסוגלת לשאת זאת יותר!"
כרמל יוצאת בבכי מאוהל המשפחה ורצה לאוהל שלה ושל אחותה הקטנה ליאל.
אוספת את חפציה המעטים בתיק בד ויוצאת אל תוך מעבה היער, ליאל שראתה את המתרחש מתוך האוהל רצה אחריה בניסיון להחזירה, "כרמל, כרמל אל תע...זבי בבקשה תחש...בי עליי!" התקשתה ליאל לומר את דבריה תוך כדי ריצה.
"אני כל החיים שלי חושבת רק עלייך, אבל זהו אני רוצה לעשות משהו בשביל עצמי. בשביל ההרגשה הטובה שלי, אני מבקשת ממך שתעזבי אותי ותני לי ללכת מבטיחה לחזור ביום מן הימים!" כרמל נעצרת, אוחזת בידה הדקיקה של ליאל.
"אני מחכה לך!" נפרדת לשלום מכרמל.
"ליאל, נוו? איפה היא?" קמיה בדאגה
"כמו שאת רואה, לא הצלחתי." אוחזת בכיסא ומתיישבת.
"עם כמה שאני כועסת, מאוכזבת ומובכת זאת עדיין בתי, עדיין הבת הבכורה שלי ועדיין בשר מבשרי!" בבכי מתיישבת בכיסא שלצד ליאל ומניחה עליה את ראשה.
"אל תדאגי, כרמל הבטיחה לי שביום מן הימים היא תחזור אל זרועותינו. מקווה שזה יקרה!" אוזרת את כל העצב ,התסכול ושמה אותם בצד.
"מקווה לא רק בשבילי ובשבילך אלא בשביל כל בנות ובני השבט, הזקוקים לכרמל!" ממשיכה ליאל בדיבורה האמיץ.
"טוב, עם כל העצב אני חייבת להמשיך בסדר יומי." קמה מכיסאה לעבר חבל הכביסה להמשיך במתכוננת רגילה.
*******
(נקודת מבטה של כרמל)
כמה כיף להיות לבד, בלי כל התפקיד על הראש, בלי אמא או אבא או משפחה לא חשבתי על זה עד עכשיו להיות בלעדיהם בלי משפחתי האוהבת, הכועסת, המסובכת והמשפחה שלי רק שלי. לבדה בשיטוט אחר הלא נודע, חושבת לעצמה על הלבד.
במצוד אחר מקום מחסה בעקבות הטיפטוף שמתחיל לנטוף על מצחה הקשיח של כרמל, היא מוצאת מזון ולידו עזרה רפואית, דבר שלא חשבה שתמצא בזמן הקרוב, לאור העובדה שרק לקחה בגדים, שמיכה ובקבוק חצי מלא.
הולכת לי ביער מסתבכת בעלים ובענפים אך לא מתייאשת, מחפשת אחר מקום מחסה לנוח בו, ואפילו לתפוס תנומה לאחר היום הארוך הזה ולפתע שיח מלא בגרגירי יער ולידו שיח אלוורה, באזור השיחים היו עלים גדולים ויבשים שבהם שמתי את גרגירי היער ואת חתיכות האלוורה, סגרתי את העלים כמו שקית והכנסתי לתיק.
לקח כחצי שעה עד שמצאתי את המחסה, מערה קטנה לא מאוכסנת באף בעל חיים, התמקמתי במהרה, הוצאתי את גרגירי היער וספרתי אותם אחד אחד לתכנון אכילה לימים הקרובים. הם היו חמישים ושישה במספר אך לאחר שהרשאתי לעצמי לחטוף כמה, נותרו ארבעים וחמישה גרגירים קטנים שיספיקו לי לפחות מארבעה ימים, אצטרך לחשוב בחוכמה לפני כל ארוחה.
כמובן שלא יכול לעבור יום שלם מחוץ לשבט מבלי שאפצע, מזל שחתכתי לעצמי חתיכות אלוורה, הכנתי משחה בתוך אבן בצורת קערה, מרחתי שכבה עבה של אלוורה על הפצע ברגל ושכבה דקה על הפצע ביד שכבר הולך ונעלם, התחושה נעימה.
לפי השמיים השעה כבר בערך תשע בערב.
לילה טוב, תישני במהרה תחזרי רעננה בבוקר, כרמל במנגינה שלמדה בשבט שרה לעצמה שיר ומתחילה להזיל דמעה שזולגת עז לסנטרה השרוט מקוציי שיח הגרגרים, עצמה עיניים והלכה לישון.
---------------------
עד לפה הפרק השני מקווה מאוד שאהבתם.
אמשיך במהלך השבוע הבא.
תצביעו ובבקשה תכתבו תגובות!
YOU ARE READING
אשת הזאב - Wolf wife
Romance#מקום 6 בהרפתקאות לתאריך #4/10/16 כרמל ילדה פשוטה בשבט מסובך. על פי אמונת השבט התאריך שבו נולדה הוא קדוש, ולכן כרמל צריכה להשתתף בכל טקס, בכל קיום יחסי מין ובכל לידה, מפני שמה שמייחד אותה הוא הקסם אשר מפיצה, קסם פוריות אשר מביא שמחה ואושר לכל בני זו...
