WANTS HIM

Chapter 15-

שנה טובה לכולםםםם ותודה לכם על 2k צפיות אוהבת מלא 💓💓💓

~~~~

פרק 15-

אית'ן נכנס לחדרי כאשר אני מכוסה בשמיכה ומפחדת ממנו. חוששת ממה שהולך לבוא עלי. עצמתי את עיניי במטרה להשלות אותו שאני ישנה. אך כלום! לא באמת אכפת לו. "קומי!" הוא צעק בקול מנהר ממני את השמיכה וגורם לקפיצה קטנה להיפלט מגופי. "היית ערה כל הזמן הזה?!" שאל מביט לתוך עיניי בעצבים. "ל-לא" גמגמתי בפחד. "מה לא??" צעק שוב. "נמנמתי מעט" אמרתי לו במעט ביטחון. "יש לך מזל" אני חושבת שהגיע הזמן שיהיה לי מזל לא? "עכשיו את תקומי ותלכי להתארגן לקראת המשימה ההבאה שלך" הוא אמר ואבן ירדה מלבי. עוד? עוד משימות? אני לא מסוגלת יותר. עצמתי את עיניי כאשר גבי מופנה אליו והוא לא יכול לראות זאת. הסתובבתי אליו, הבטתי בתוך העיניים שלו שגורמות לי לטבוע בתוכן ולהאמין שיש סיכוי. אני אוהבת את זה בו. "כדי לך מאוד להצליח בה. מובן?!" צעק את המילה האחרונה כשהבין שאני די חולמת. קפצתי מהצעקה שלו. "כן" אמרתי והוא יצא מחדרי.

דמעות זלגו מעיניי. עצמתי את עייני ממשיכה לבכות וליבב. ניסיתי לבכות בשקט אך רמת הכאב היא יותר גדולה וחזקה. ושקט לא היה יכול לנסות להרגיע אותי. נרגעתי מעט מנגבת לעצמי את הדמעות ולובשת בגדים פשוטים. אין לי בשביל מה להשקיע.

יצאתי מחדרי לעבר משרדו של אית'ן. פתחתי את דלת המשרד אחרי שנקשתי שלושה פעמים וחיכיתי לתשובתו. "שלום לך" הוא אמר מחייך. החיוך שלו גרם לי לחייך גם. אז חייכתי. "אל תחייכי לי. רק לי מותר לחייך!" דרש גורם לי להירתע ממנו. החיוך מיד נמחק מפני. והתחלתי לפחד. מה הולך לבוא עלי עכשיו? מה יעלה בגורלי? "מייקל צריך להגיע עכשיו" אית'ן אמר לי ואני הנהנתי. חיכינו, וחיכינו ומייקל פשוט לא הגיע! אית'ן נכנס לטלפון שלו מחייג כנראה שלמייקל. "איפה אתה?" הוא שאל את מייקל בקולו הרגיל שכל כך התגעגעתי לשמוע. "אוקיי" הוא אמר בסבלנות תכונה שנורא מוזר למצוא בו וניתק את השיחה. חיכינו עוד כמה דקות ולבסוף מייקל נכנס.

"היי" הוא אמר לאית'ן לא מתייחס אלי בכלל. כבר התרגלתי לזה שאני אוויר. אני כלום. זה מי ומה שאני. "היום את תצטרכי להתקשר לאחד מהאנשים ולאיים על חייו בטלפון. נשמע קל אבל תצטרכי לגרום לו אחרי דקה ושלוש שניות בדיוק להקשיב לך ולהבטיח שישלח את הכסף" אית'ן הסביר לי. ידעתי שזה לא הסוף. "במידה ולא תצליחי לעשות זאת תקבלי עונש" המשיך. כמו שחשבתי. אני כל כך הולכת למות היום. אני לא רוצה עוד פצעים וחבלות. מספיק כואב לי להתקלח ואין לי איך לטפל בזה כי לאף אחד לא אכפת. אפילו לאלכס! הוא קיבל הרחקה ממני ברגע שאית'ן ראה אותו מדבר איתי ושטיפת חיוך עלתה על פני. פשוט שטן!

"אוקיי" אמרתי לאית'ן מוכנה למשימה. אני מקווה שאלוהים יסלח לי. אית'ן הניח בפני את הטלפון כאשר הוא כבר מחייג למספר וכל שנותר לי הוא לחכות שיענו מהקו השני. אין לי מושג על מי אני הולכת לאיים. אין לי מושג מה הוא עשה. "שלום" קול של גבר נשמע בקו ומייקל התחיל למדוד זמן. איך מאיימים? אני לא יודעת מה לעשות. "מחר בשעה שמונה" התחלתי לומר וראיתי שמייקל מגחך מעט. דפוק. אני באמת שונאת אותו! "מחר מה בשעה שמונה?" האדם לא הבין מה אני רוצה ממנו. קול של בחורה אף פעם לא יצליח להפחיד גבר כשהם לא מכירים. "מחר בשעה שמונה כל הכספים יוחזרו אלי. מובן?" ניסיתי לעבות קצת את קולי. חצי דקה עברה. מייקל סימן לי. "איזה כספים?" שאל באי הבנה. לי בעצמי אין מושג איזה כספים. "כספים שאתה חייב לנו. מחר בשעה שמונה זוהי ההזדמנות האחרונה. אחרת.." נעצרתי לו יודעת מה להגיד לו. "אחרת מה? ילדה אני לא מבין מה אני חייב לך" אמר. דקה עברה. אחת.. שתיים.. שלוש.. אבוד לי. השיחה התנתקה על ידי אית'ן. אני כל כך מפחדת.

"צאי לי מהחדר מטומטמת!" אית'ן צעק עלי בחוזקה. נרתעתי לאחור מעט וברחתי מהחדר. אני רוצה למות. אני כל כך רוצה למות. זהו. אני לא מסוגלת יותר. החזקתי פה ארבעה חודשים! שכמעט אנסו אותי! הצליפו בי בשוט! קיללו את חיי! פגעו בעמקי נשמתי! הרחיקו אותי מהמשפחה לי ומחברות! לקחו לי את החיים! אזקו אותי למשך לילה שלם! הרעיבו אותי! הקפיאו אותי בחדר לשמירה על גופות! הראו לי דברים מזעזעים ואיימו עלי! אני לא מסוגלת יותר. נגמרו לי הכוחות. אני לבד לגמרי ואין מי שיתמוך בי. אני פאקינג מאוהבת באדם שפוגע בי. באדם שמכאיב לי כל יום מחדש ומתנהג אלי באכזריות כאילו לקחתי ממנו את חייו כשזה בעצם הפוך. הוא לקח ממני את חיי! כל מה שאי פעם רציתי הוא להיות נאהבת על ידו! אבל החיים לא שואלים אותי מה אני רוצה. לצערי..

~~~~
פרק עצוב אבל תסלחו לי על זה נכון??

חג שמח אוהבת מלאא