WANTS HIM

Chapter 14-

רציתי לעלות פרק רק עוד כמה ימים אבל בחיי שכמות ההצבעות בפרק הקודם גרמה לי לא לחשוב פעמיים ולעלות לכם את הפרק הזה.

קריאה מהנה ושבת שלום<3

~~~~

פרק 14-

נקודת מבט אית'ן

"התכוונת למה שאמרת מקודם?" שאלתי את שרלוט מקווה מאוד שהיא לא. "לא" היא ענתה לי וחייכתי. "יופי" אמרתי לה. היא רוצה קשר אלי. לא יודע למה זה חשוב לי. אבל זה חשוב. הרמתי את ראשי והיא כבר הלכה אני מניח.

"יש ארוחת ערב, בוס" אלכס הודיע לי. "אני כבר מגיע" אמרתי לו והלבשתי מעלי מכנסיים יותר מכובדים מסתם טרנינג שהיה עלי וטי שירט לבנה ופשוטה. הלכתי לכיוון החדר אוכל של הבניין. הבניין הזה הוא בכדי לאכלס שבויים ולכן רצוי שיהיה בו הכל. חדרי שינה, משרדים, חדר אוכל לשבויים וכמובן שחדר אוכל לי ולצוות. מכיוון ששרלוט היא לא בדיוק שבויה שלי אז היא מקבלת את האוכל לחדר. חצי מהיום שלה הוא בחדר שלה שנראה יותר טוב משאר החדרים מן הסתם.

"שלום" הטבח אמר ואני הנהנתי לכיוונו והתיישבתי בשולחן הערוך כשמסביבו כבר כולם. "אלכס" עצרתי אותו כשהתכוון להתחיל לאכול. "כן בוס?" שאל. "אתה יכול לקרוא גם לשרלוט?" לא בדיוק שאלתי אותו. הוא הרי ידע שאין לו ברירה אלא לעשות זאת. "כן" הוא אמר כאשר הוא קם מהשולחן ויצא מחדר האוכל. בחיים לא נתתי לה לאכול עם כולם. תמיד היא אכלה לבד ומהאוכל של השבויים ועכשיו.. אני מרגיש שאחרי היום אני צריך לפנק אותה בתמורה לאייך שתפסה את הבן אדם וגם בתור סליחה ממני אחרי שהייתה צריכה לראות את כל העצבים שלי. אני יכול להגיד שהתרגשתי מעט לדמיין אותה אוכלת ליד כולם את ארוחת הערב. אני מטומטם! כל כך מטומטם!! מה אתה מתרגש הא? מה? סך הכל בחורה יפה אבל מעצבנת בטירוף!

בזמן שאני חושב את המחשבות המפגרות האלה כי מה לעשות. כנראה זה לא השעות שלי.. אלכס הגיע בלעדיה. הבטתי בו במבט שואל וכמעט מאוכזב. "היא לא מעוניינת להצטרף לארוחה. במילים אחרות היא לא רעבה" הוא אמר ואני נתקפתי דאגה. למה אני דואג לה? אני אמור להתייחס אליה בקשיחות. זהו אני לא דואג לה ולא כלום. היא לא רוצה לאכול, זאת כבר בעיה שלה. "אוקיי" אמרתי לאלכס משנה את מבטי לאדיש וקר.

ארוחת הערב נגמרה והלכתי לדרכי עובר ליד חדרה. הצצתי מעט דרך החלון שבדלת וראיתי אותה ישנה. לא יכולתי להתאפק ופתחתי את דלת חדרה צועד לכיוונה. היא ישנה כמו מלאכית. לא היא לא! היא בכתה ראיתי שאזור הכרית רטוב ומן הסתם שהיא לא השתינה מהעיניים. זמן ההצצה שלי נגמר ויצאתי מחדרה סוגר את הדלת וממשיך לעבר הסוויטה הקטנה שלי. אני יודע שאני לא חייב להיות פה ושיש לי אחוזה שמחכה לי, אבל אני פשוט לא יכול להשאיר אותה לבד. אני כן יכול! פאק. נמאס לי לדאוג לה ככה. מה עובר עלי? לעזאזל!

----

בוקר. אני פוקח את עיניי למשמע השעון המעורר. שונא ת'חרא הזה אבל בלעדיו אין סיכוי שאני יקום. סיימתי להתארגן ולהתלבש והלכתי לעבר משרדי מחכה למייקל. היום אנחנו מתכוננים למשימה השנייה של שרלוט. המטרה של כל המשימות האלה הוא לשבור אותה. לגרום לה להתפרק ולהבין את הטעויות. נכון, המשפחה שלי לא מתה עלי או משהו אבל בשבילי היא נורא חשובה. ועצם העובדה שאח שלי לא רוצה שום קשר אלי ואחותי לא מודעת בכלל לקיומי רק מכאיב לי יותר וגורם לי לרצות להיות איתם ולתת לו להאמין לי שאני יכול להיות בן אדם טוב ושיפסיק לתאב אותי ככה. באותו היום שהיא דיברה על המשפחה שלי רציתי לפוצץ אותה. בדרך כלל שאנשים מקללים את המשפחה שלי אני לא מתייחס אליהם והם כלום ושום דבר בשבילי. אבל כשהיא אמרה לי את זה דמי רתח ואני נשבע שיכולתי לפוצץ מישהו. אולי בגלל שהיא כזאת קטנה והדיבור שלה קצת נוגד את המראה שלה. או שאולי בכלל כי היא חשובה לי? לא היא לא!! היא לא חשובה לי! האפשרות הראשונה היא הנכונה.

כעבור ארבעה חודשים-

נקודת מבט שרלוט

ארבעה חודשים עברו. הפכתי לשבר כלי. לא דיברתי עם המשפחה שלי בכלל! אית'ן ממש השתנה. פעם אחת הוא עדין איתי ומתחשב ובפעם אחרת הוא פשוט שטן. אני כל כך מפחדת ממנו. אני מפחדת להיפגע. אני פגועה מספיק, אך אני לא מראה לו זאת. אני מתנהגת רגיל.

מייקל, האדם שחשבתי שיהיה לו אכפת ממני וינסה לעזור לי ולהגן עלי התהפך גם הוא לרעה ששמע שאינני אוהבת אותו.

אני עדיין אוהבת את אית'ן. למרות כל הדברים המזעזעים שעשה לי. אני עדיין מרגישה טוב לידו בפעמים שהוא שפוי ודואג. דואג לי. הוא משתנה בשניות וזה מטלטל אותי וגורם לי לחוסר אונים בפעמים שאני לידו והוא משתנה כך.

אני מפחדת למות אך בו בזמן כל כך רוצה את זה. אני מתחילה להשתגע מכל המשימות האלה שאית'ן ומייקל נותנים לי. הם לא שפויים בחיי! הם נותנים לי להכות בשוט את האויבים שלהם! בהתחלה התנגדתי ישירות. לא הייתי מוכנה לעשות זאת. אך אית'ן מיד הציב לי תנאי הוא נכנס לחדר בוא הייתי יחד עם האדם שבו הייתי אמורה להצליף כאשר שוט כמו שלי נמצא בידו והוא אוחז בו בחוזקה במבט שטני ואומר שאם לא יכה באויב הוא יכה בי ללא רחמים.

לא האמנתי שהוא באמת מסוגל לעשות לי את זה אז התנגדתי ואמרתי שנראה אותו מצליף בי. והוא מבלי לחשוב לשנייה הצליף בי בשוט בחוזקה גורם לי לפלוט את צרחת חיי. אחר כך הוא שאל שוב אם אני מעוניינת להכות באדם אך התנגדתי כשציפיתי שטיפת אכפתיות תראה באופק. אך כלום! הוא הצליף בי שוב ואני נפלתי לרצפה. כשהבין שכבר לא תהיה באפשרותי להצליף באדם שיושב מולי שנראה די מזועזע מהמצב אני חייבת לציין. הוא המשיך להצליף בי שוב ושוב מבלי לרחם. התחלתי להיפצע ולדמם ובאיזשהו שלב איבדתי את הכרתי.

וזה רק סיפור אחד מתוך מיליונים שזכיתי לחוות.

~~~~
ז

ה פרק כואב...

מה אתם חושבים עכשיו על אית'ן???