I remember you

פרק 8

"The more unhappy we are,the more fake We become
נ.ק מבט ג׳קסון

הצלצול נשמע וליאם נאנח בהקלה
"סוף סוף היום המזדיין הזה נגמר" הוא אמר,מקפיץ את תיקו על גבו.
"כוסעמק יש לי עוד יום ארוך" האכזבה נשמעה היטב בקולי והוא תפח על גבי בעוד שאני רץ אל המכונית שלי,מת להגיע הביתה.

התעוררתי מתנשף על גזע עץ גדול, כשלגופי בסך הכל מכנס קצר.
"מה לעזאזל" מילמלתי ובחנתי את השעון של פרק ידי "00:17" מלמלתי לעצמי.
"כוסעמק" לחשתי ונעמדתי במהירות נעזר בגזע העץ ומתחיל ללכת על האדמה הלחה כשבמוחי רצות מחשבות שמנסות להבין איך הגעתי לכאן.
יללה חזקה נשמעה פתאום,גורמת לשיני ולציפורניי לנסות לצאת בעוד אני שם לעצמי כמטרה להאבק בהם.
זאב גינגי ענק בעל עיניים אדומות כדם נעמד מולי,חושף את שיניו החדות כתער וגורם לי לצעוד כמה צעדים כושלים לאחור מהבהלה.
הוא הביט בי עמוק אל תוך עיניי בוהה בי למשך כמה שניות, מסתובב על עקבותיו ובורח.
הריח שלו, אני מכיר אותו.

נקודת מבט לידיה:

מה הוא עושה פה לעזאזל?
בפעם האחרונה שבדקתי הוא ישן במיטה שלו.

הגעתי הביתה ונכנסתי להתקלח סיימתי ונכנסתי למיטה החמימה מתכרבלת בפוך שלי ושוקעת לשינה מלאה בסיוטים על ג׳קסון ועל היום של הפיצוץ.

" 'אני שונא אותך', הוא צרח עלי.
'החיים שלי נהרסו בגללך, חשבתי שאת מתה'.
הוא המשיך.
'את מתת לי מול העיניים, נהייתי מפלצת בגללך'.
התחלתי לבכות.
ואת יודעת מה הכי נורא?', הוא שאל לא מחכה לתשובה.
'שלמרות שחשבתי שאשנא אותך', דמעה זלגה על לחיו.
'אני עדיין אוהב אותך'. הוא לחש את המשפט האחרון, הוציא את ציפורניו ונעץ אותן בביטני מרים אותי באוויר בזמן שאני משתעלת ויורקת דם מפי, הוא נישק את שפתיי ברכות וברח מותיר אותי מדממת למוות."

קמתי במהירות מתיישבת במיטתי, מתנשפת ומזיעה.

לא היו לי סיוטים כבר המון זמן.
התחלתי להתנשם בבהלה וכאב כאשר
הרגשתי כאב צורב בביטני, העפתי את הפוך מגופי מבחינה בסימני ציפורניים בבטן התחתונה שלי, קמתי מהמיטה רואה אותה מכוסה בדם, הדם שלי.

נכנסתי למקלחת שוטפת מעצמי את כל הדם, מנסה להבין מה קרה.
'מה עשיתי לעצמי?'

יצאתי מהמקלחת רואה שהדימום לא הפסיק, אלא החמיר.
במהירות פתחתי את ארון התרופות מוציאה משם ערכת עזרה ראשונה, חובשת את עצמי ומתלבשת,עוברת במטבח ולוקחת תפוח,לעזאזל אני רעבה.
בערך באמצע הדרך הבנתי שלאכול אני לא יכולה, כי בכל פעם שבלעתי הרגשתי שהפצע רק מחמיר.
נכנסתי לבית הספר, פני כבר חיוורות ומזיעות, ניסיתי בכל כוחי לנשום אבל ההליכה מהבית שלי לבית ספר הקשתה יותר מידי על נשימתי.
הדימום לא הפסיק.
אמבר הופיעה מולי פתאום,פניה מופתעות מהמראה החיוור שלי.
"אומיי גאד" אמבר צעקה עוזרת לי לעמוד.
"לידיה את בסדר?" אמרה בטון קצת גבוה.
"שששש" לעזאזל אמבר, תיהי קצת בשקט.
"א-אני בסדר, רק קחי אותי לשירותים בבקשה" קולי חנוק.
ישבתי על השיש בשירותים כשאמבר חובשת לי שוב את הפצע.
"איך לעזאזל זה קרה?".
"אין לי מושג, התעוררתי באמצע הלילה כשאני מדממת" אמרתי בעודי נאנקת מהכאב.
"סליחה, סליחה" היא מלמלה בלחץ וסיימה לחבוש.
החלקתי בעדינות יורדת מהשיש מנקה את פניי.
"קחי" אמבר הושיטה לי מייקאפ אחרי ששלי נמרח מהזיעה.
חייכתי כהוקרת תודה והתחלתי למרוח את פניי.
"את בטוחה שאת יכולה להשאר שש שעות בבית ספר?" אמבר עצרה אותי.
הזזתי אותה ממני.
"אני אשת זאב, אנחנו תמיד נוחתים על הרגליים". ובמשפט הזה הסתובבתי והמשכתי ללכת במסדרון.