נ.מ לידיה:
"דפוק" מלמלתי לעצמי,קוברת את ראשי בין ידי.
מה נראה לו? שואל אותי שאלות כאילו אני בחקירה,וצועק עליי כאילו אני חייבת לו משהו.
לפתע נתקעתי בחזה קשיח ונפלתי.
"אני מצטערת" מלמלתי ושפשפתי את ראשי.
הרמתי את ראשי חלקית וראיתי יד מושטת לעברי, אחזתי באותה היד ונעזרתי בה כדי לקום. שמעתי קול אומר משהו במעומעם, הרמתי את ראשי במעט בלבול,מבחינה בליאם,יופי חבר של הדפוק.
"סליחה, פשוט עובר עליי יום לא משהו. תודה" חייכתי חיוך מובך ונערתי את בגדי.
הוא חייך בחזרה ושורה של שניים לבנות וצחורות נגלו לעיניי.
"זה בסדר" הוא נשען על הלוקרים, והעביר את ידו בשערו, הוא מתחיל איתי?
"אז איך קוראים לעלמה הצעירה?".
גיחכתי קצת. כן, הוא כן.
"אז ככה אתה מתחיל עם בנות?" הרמתי את הגבה השמאלית שלי.
"רק שיש ממש יפות בסביבה, כמוך".
הסמקתי טיפה והושטתי לו את ידי.
"לורן" הוא לחץ את ידי.
"ליאם"
"ורק בשביל הקטע עכשיו, זה לא ילך בנינו" החמצתי את פניי כסליחה, והוא הנהן.
"כן... זה היה צפוי" הוא צחק והצטרפתי לצחוקו. הוא השפיל את ראשו ושיחק בחוט מכנסיו.
"אבל יודע מה?"
"מה?" הוא הרים את ראשו מידיו.
"מי שתיהיה איתך, תיהיה הבחורה הכי מאושרת בעולם... כי אתה בחור חמוד ניראה טוב, אתה לא צריך את כל הבנות הזולות האלה שמפקירות וזורקות את עצמן סתם ככה" פרצופו החוויר והוא גירד את ראשו.
"ת-תודה" הוא חייך מובך.
"אני יודעת הכל, קשה להסתיר ממני דברים. סתם שתדע" חייכתי חיוך מסתורי, והמשכתי ללכת,מרגישה את המבט המבולבל שהוא נועץ בגבי.
נ.מ ג׳קסון:
יופי ג׳קסון, תמיד חייב להרוס.
בעטתי בחוזקה באבן הקטנה שאני בועט בה לאורך כל הדרך, מבית הספר לבית שלי.
נכנסתי לחדרי ונשכבתי על מיטתי,מחזיק את ראשי מפוצץ המחשבות.
׳לא נימאס לך להרוס הכל׳ קול קטן אמר בראשי.
נאנחתי בכבדות, "לעזאזל לידיה, אני מתגעגע אליך... מאוד" קולי נשבר, למרות שלא רציתי בכך.
הלוואי ויכולתי לזכור הכל, הפיצוץ הזה לקח ממני הכל, את האהבה, הזכרונות הטובים, את החיים שלי, מבחינתי מתתי באותו היום, לא נישאר לי כלום.
שכבתי במיטתי כמעט שעתיים חושב על הכל.
נשענתי על ברכיי ותפסתי את ראשי בידיי,רק מנסה להפסיק את המחשבות.
קמתי ורצתי אל המכונית שלי
נוסע כל כך מהר ומתעלם מכל מה שסביבי, אפילו נחושך והגשם בחוץ לא עניינו אותי,רק להגיע לשם.
קראתי את השלט בכניסה לבית הקברות:
׳בית קברות השלום׳
צחקתי מהאירוניה,נכנס פנימה ומחפש בעיני את הקבר שלה.
לא לקח זמן רב עד שמצאתי אותו והתיישבתי על הספסל החלוד לידו. בוחן את האזור אחרי הרבה זמן שלא הייתי פה.
אבק הצטבר בפינות הקבר אך נשטף עם הגשם הכבד, פרחים בארגרטל התייבשו ונבלו.
משכתי לאחור את שיערי הרטוב, וחיממתי את כפות ידי.
"תראי מה אני עושה בשבילך" צחקתי צחוק מריר.
"למה זאת הייתה חייבת להיות את? למה לא אני!?" דמעה זלגה במורד לחיי, וישר ניגבתי אותה.
"אני מתגעגע... כל כך קשה לי בלעדייך, בלי הצחוק היפה שלך, והשיער הג׳ינג׳י הגולש.
הייתי נותן הכל... הכל כדי שתעמדי עכשיו לידי ותצחקי איתי ותגידי לי שהכל היה סתם, וזה עוד אחת מהבדיחות שלנו. אבל זה לא יקרה, אני כל יום קם לעולם הזה ללא שום טעם-" הפסקתי את עצמי, מחייב את עצמי להרגע.
אמנם עברו שש שנים, אבל בשבילי זה סיוט, סיוט שלא נגמר.
נכנסתי למכונית סחוט במים, אבל כבר לא היה אכפת לי מריפוד העור.
פשוט התפרקתי...
YOU ARE READING
I remember you
Romanceג׳קסון התקרב אל גופה הקטן של לידיה, דמעות עומדות ומחכות לצאת מעיניו, מבטו היה המום. הוא התיישב על הרצפה הכל חשוך מסביב וערפל עוטף אותם. הוא קירב אותה אליו מחזיק אותה כשיד אחת מתחת לברכיה, והשניה עוטפת את ראשה. דמעה אחת קטנה שלו נפלה על אפה, זולגת על...
