פרק 15/הפרידה

4.4K 213 2
                                    

״ללוס אנג׳לס..״ אמרתי הפעם יותר בשקט.

״אני גרתי שם, לפני שבאתי לפה...״ אמר בחצי חיוך.

״המקום ההוא מדהים.״ אמר וחייך עוד יותר.

״טוב, אני צריכה ללכת.״ אמרתי לא כל כך מעוניינת בשיחה. כן צירופי מקרים זה מגניב והכל. אבל לא היה לי חשק להכנס לזה עכשיו.

״ביי יותם״ אמרתי בקול קצת אדיש.
מתוך ההרגל הרע שלי לא לשבר עם אנשים שאני לא כל כך מכירה.

״ביי בר״ ענה והוריד את חיוכו

״נתראה.״ עוד תשובה אדישה.

קמתי מהספסל והתחלתי ללכת לכיוון הכיתה שלי.

״אני אתגעגע״ אמרתי תוך כדי שאני מחבקת את נועה. הדמעות זלגו במורד לחיי והשאירו שבילים רטובים ומלוחים עליהן.

יללתי בשקט אל תוך הכתף שלה בזמן שהיא בוכה על כתפי. ״אני אתגעגע אחות״ אמרה וניגבה את עיניה בגב כף ידה.

״גם אני״ אמרתי כשהדמעות לא  פסיקות לזלוג

״קחי״ נועה הושיטה לי קופסה קטנה בצבע שחור עם המילה 'Pandora' מתנוססת בכוויות זהובות עליה, כשאחת זהה בידה השנייה.

״מה זה?״ שאלתי בסקרנות ופתחתי את אותה קופסה לאט. בקופסה היה צמיד יפיפה, עם תליונים שונים. נועה גם פתחה את הקופסה שלה והיה לה שם צמיד זהה
״נועה אני לא הולכת לקבל את המתנה הזאתי, זה יותר מדי.״ אמרתי בשקט מביטה בעיניה
המבריקות מדמעות

״זאת מזכרת ממני״ אמרה בחיוך עצוב.
היא סגרה לי את הצמיד ואני סגרתי לה את שלה

״התליון של השעון מסמל שאנחנו תמיד נהיה חברות הכי טובות, והמטוס מסמל שלומרות כל המרחק נהיה בקשר״ אמרה

״התליון של מנעול מסמל את הנאמנות שלנו, והלב מסמל את האהבה״ המשיכה

״העץ הוא מין הזכור של הפעם ההיא שעלית על עץ ופחדת לרדת, ואני הזמנתי כמה ילדים מהשכונה, שעשו הרמת ילדים כדי להוריד אותך.״

אמרה בחיוך עצוב כשהדמעות שלה שוב פעם זולגות.

״ואת כל השאר את תפרשי כבר לבד.״ אמרה והביטה בי בציפיה לתגובה.

״תודה״ אמרתי ביללה וקפצתי אל בין זרועותיה
״כשתגיעי תתקשרי אלי, בבקשה״ אמרה

כשהתנתקנו מהחיבוק. ״בסדר״

״תהני, טיסה נעימה״ אמרה מוחאת את הדמעות מעיניה.

היא אמרה להורים שלי ולאחי הגדול שכבר לא ידעו מה לעשות עם עצמם, עם ישבו בתוך האוטו כבר מעל לעשר דקות. ״תודה״ הם כולם אמרו בקול אחד. ״נכנסתי לאוטו והתיישבתי במושב האחורי לצד אחרי.
האוטו החל לנוע, וכשחלפנו על פני נועה היא נפנפה לי, ואני השבתי לה נפנוף.
הדמעות חזרו לזלוג במורד לחיי, בן שם לב לכך, והניח את ידו על ידי. מבטו היה מבין, ואני חייכתי חיוך קטנטן. לא קשה לו להיפרד מהחברים שלו?

You Will See/את עוד תראיWhere stories live. Discover now