You Will See/את עוד תראי

פרק 13/פאקינג שבועיים

חומרות שאני אוהבת גלידה בצורה איומה, בפעם הזאת היא לא כל כך עזרה לי להתאושש.
‏אני כל כך מתגעגעת אליו, לנשיקות שלו, לריח הממכר שלו. ובכללי אליו. אבל אני לא חושבת שאצליח לסלוח לו בזמן הקרוב, אם בכלל.
‏אני מתגעגעת ‏לפעמים ההן שהיינו פשוט צוחקים בלי סוף. סתם צוחקים, בלי סיבה.
ואז הוא היה מדגדג אותי, ואחרי שכבר הייתי גמורה, הוא נישק אותי בתור פיצוי. על מה שהוא תמיד קיבל מבט נוזף וסטירה חלשה.

נכנסתי לחדר שלי ונשכבתי על המיטה.

איך הוא היה מסוגל לעשות לך משהו כזה?

״אלווי והייתי יודעת..״ לחשתי לעצמי

-כעבור חודש-

״ואז אמרתי לו שהוא מתנהג כמו חזיר!״ צווחה נועה במרץ ונועזות.

״את באמת אמרת לו את זה?״ שאלתי המומה.
לילדה הזאתי פשוט אין מצפון או גבולות.

״כן! מה? זאת אשמתי שהוא לא יודע נימוסי שולחן?״ נזפה ונגסה בעוד חתיכה מהתפוח שבידה.
שמתי את ידי על ראשי, לא מבינה למה היא חייבת להיות כל כך ישרה לפעמים.

אני ונועה היינו בדרך לבית שלה אחרי בית הספר, ונועה החליטה לספר לי על הדייט ה״מאוד מוצלח״ שהיה לה אתמול בערב, עם אחד ה׳חתיכים׳ של שכבה י״ב.

בחודש האחרון הגעגועים לירין לא עזבו אותי לרגע, ועם הזמן הם רק הלכו וגברו.
לא לילה ולא שניים נרדמתי עם דמעות על העיניים, רק בגלל המחשבה עליו.
ואני יודעת שזה דרמטי מדי. פתטי מדי. אבל אם הייתי יכולה לשנות את הצורה שבה אני מרגישה, הייתי עושה את זה בלב שלם.

הגענו לבית של נועה, נכנסנו בדלת הראשית ועלינו לחדרה במהירות, מנסות לא להפריע לשאר בני הבית.

״אז..״ התחילה לומר ״את עדין מתגעגעת אליו?״
הייתי צריכה לצפות לזה.

עדיין לא באמת ניהלנו שיחה עליו בלי שהדבקתי באמצע והתחלתי לבכות כאילו מישהו מת.

״כן..״ אמרתי לא מרימה את ראשי, וממשיכה לשחק באצבעותיי.

״רוצה לצאת היום? את יודעת, לנקות את הראש?״ שאלה, מנסה להעביר נושא.

״לא. אין לי כוח לזה. אני יודעת שבסוף אני אדפק, בכל מובן אפשרי.וביום שלמחרת אני אתחרט על מה שקרה.״ אמרתי בקול רגוע, מודעת לכל מה שאמרתי.

הלכתי למספר מסיבות אחרי אותה מסיבה, שאחריה הגעתי לביתו של ירין. אבל לכל המסיבות שהלכתי אליהן תמיד הייתי איתו, והוא הגן עלי ויצא על כל אחד שאפילו העז להביט בי ליותר משנייה. וללכת למסיבות כאלו בחברה של נועה, שתנטוש אותי שוב? לא תודה.