Your eyes see through me

פרק 16

היום האחרון שלי עם סמית׳ הגיע
כול השבוע הייתי הולכת לאכול צהריים עם החברים מהמשרד ומעדכנת אותם.
״זהו היום האחרון ״ אני אומרת ולוקחת ביס מהסלט
״וואו החזקת מעמד ממש יפה ״ אדריאן אומר
״תודה ״ אני מחייכת ״אז דיברתי עם ג׳וי לגבי היום הולדת שלה מחר היא עושה את זה במועדון בלאק ״ בת׳ אומרת
״איפה זה ?״ ״את לא מכירה את המועדון בלאק?!״ טים שואל
ואני מנידה את הראש ״זה אחד המועדונים הכי לוהטים של השנה , איך היא השיגה מקום ?״ ״ידיד קרוב שלי אחראי שם״ ג׳וי אומרת ויושבת לידי ״אז כולכם באים נכון? בתשע להיות שם ״ ״מגניב ״ בת׳ אומרת ״אגב להתלבש בהתאם חמודים ״ היא אומרת וקורצת
אני מסתכלת בשעון וכמעט נחנקת ההפסקה שלי נגמרה לפני חמש דקות !! ״חייבת לזוז ביייי ! ״ אני רצה ושומעת אותם צוחקים ״הגיע הזמן שתלחץ קצת״ טום אומר ואני מנופפת לו אצבע משולשת וכולם צוחקים ״גדלת רייצ'ל ״ הוא אומר ואני רק צוחקת .
אני דופקת בדלת של מר קרוס כולי מתנשפת ״את מאחרת ״ הוא אומר כשאני נכנסת ״אני מתנצלת ״ אני מנסה להסדיר את הנשימה שלי
כול היום מר קרוס היה בפגישות ואני הייתי יושבת ומקשיבה
זה היה מדהים איך אנשים שמבוגרים ממנו פי 2 יושבים ומקשיבים לו , לומדים ממנו
זה רק מראה שהגיל לא פונקציה
וחוץ מיזה מי לא היה מסתכל עליו הוא כול כך חתיך שהוא מדבר , איך שהשפתיים שלו זזות איך שהוא נעה
אני עדיין נזכרת בערב שלנו הוא אף פעם לא הזכיר את הערב הזה אפילו פעם אחת ואילו אני מקרינה אותו בראשי שוב ושוב ושוב . אני חייבת להפסיק הוא אמר שהוא לא מעוניין
כול השבוע הזה היה לי קשה להיות קרובה אליו
כול דבר בו גורם לי לקפוץ עליו פשוט כך
״תןדה רבותי על ההקשבה נפגש שבוע הבא ״ הוא אומר וכולם קמים מהכיסא ולוחצים את ידו
אני מיד קמה ועומדת ליד הדלת
כולם יצאו מהחדר ונשארנו רק אני והוא ״אני מקווה שלא היה לך משעמם ״ הוא אומר ״הא? לא למה ״ ״סתם ״ הוא אומר ויושב בכיסא מסתכל עלי ״או קיי אז זה היום האחרון שלנו ורציתי להגיד שאני ממש מרוצה ממך ״
״תודה רבה ״ אני מחייכת
״שיהיה לך יום טוב רייצ'ל ״ הוא אומר ואני הבנתי שזה הזמן שלי ללכת ״יום טוב מר קרוס ״
אני סוגרת את הדלת אחרי ואיך שהוא אני מרגישה כאב בחזה
ידעתי שיהיה מסוכן לעבוד לצידו אבל לא ידעתי כמה יכאב לי אחרי ...
בשאר היום הייתי במשרד שלי עוברת על מיילים אך באמצע מתייאשת ״אני חייבת להפסיק לחשוב עליו !״
אני נושמת עמוק ומסתכלת על הספרייה החדשה שלי
הוא אמר שכלום לא יקרה בנינו הוא הבהיר לי את זה
דפיקה נשמע בדלת ״כן ״ ״היי ריי את לא הולכת הביתה ?״
״עוד מעט יש לי כמה דברים , תודה בת׳ ״
״בכיף ״ היא סוגרת את הדלת
אני מתנערת מהמחשבות וממשיכה לעבור על המיילים
הטלפון שלי מצלצל ״היי ננה ״ ״היי מותק איפה את ?!״ היא שואלת בדאגה ״בעבודה ״ ״בשעה כזו ??״ היא אומרת ואני מסתכלת על השעה רבע לתשע לא שמתי לב לזמן שחלף
״הא כן היה יום די עמוס אבל אני בדרך הביתה ״
״או קיי מותק אל תחזרי לבד  ״ היא אומרת ואני מנתקת
הזמן עבר כול כך מהר
אני מכבה את המחשב סוגרת את האור לוקחת את התיק ויוצאת
בזמן שאני מחכה למעלית אני מחפשת את המפתחות ולא מוצאת
כשהמעלית מגיעה נזכרתי שזה אצל סמית׳ במשרד ״שיט !״
אני הולכת לכיוון המשרד דופקת בדלת ״מה אני עושה אין אף אחד השעה תשע ״ אני פותחת את הדלת ומחפשת את המפתחות
״לעזאזל איפה השארתי אותם ?!״ אני מתכופפת ורואה את המפתחות מתחת לשולחן ״יש״ אני מתכופפת ונכנסת מתחת לשולחן מנסה להגיע למפתחות אבל נעצרת כשאני שומעת את הדלת נפתחת ״לא אבא אני לא מתכוון להמשיך עם השטויות של בולמר ״ שיט סמית׳ פה ״אתה עבדת מספיק קשה כדי להקים את החברה הזו בשביל שמשהו כמוהו יהרוס אותה
הוא נשען על השולחן ואני מפסיקה לנשום
״אני יודע זה מי שאנחנו ״ הוא אומר ואז צוחק
״אז סגרנו האדיוט לא מתקרב למשרד הזה ואני אחוס עליו ״
״טוב גם אני , אני אבוא לבקר יום שבת , כן שוב לבד ״ הוא קם מהשולחן ובדרך מפיל את הארנק שלו על הריצפה אני מנסה להימלט אך ללא הצלחה 
״כן אני יודע ״ הוא מתכופף להרים אותו ומבטחנו נפגשים
הוא מסתכל עלי המום ואני מנופפת לו לשלום ״אני אחזור אליך״ הוא אומר ומנתק ״רייצ'ל?!״ ״היי״ אני מנסה לקום אך מקבלת מכה בראש ״את בסדר ?״ הוא שואל אבל אני מייד קמה ״כן כן אני בסדר ״ הוא מרים גבה
״מה את עושה פה ?״ שיט  ״ הסיפור הארוך הקצר ?״ אני שואלת כמו ביום הראשון שלי במשרד שנכנסתי רטובה
״אני מקשיב ״ הוא אומר
״זה לא משאתה חושב אני לא גנבתי או ציטטתי מרצון ״ ״מה,?״ הוא שואל מבולבל ״הייתי במשרד וכשבאתי ללכת נזכרתי שהמפתחות שלי אצלך במשרד ודפקתי בדלת כמובן ״ אני ממשיכה לגמגם והוא נראה משועשע
״ואז ראיתי אותם מתחת לשולחן אז התכופפתי אבל אז אתה נכנסת ומפה אתה יןדע ״
״למה את במשרד בשעה כזו ?״ ״עבודה ...״ ניסיתי לא לחשוב עליך ״טוב אז לילה טוב אני אזוז ״ אני לוקחת את התיק
והולכת לכיוון הדלת ״רייצ'ל ?״ ״כן ״ ״המפתחות שלך ״
שיט ״הא כן תודה ״ אני לוקחת את המפתחות ממנו
ידי נוגעת במקצת בידו וכול  גופי נעמד דום
״איך את חוזרת ?״ ״אוטובוס ״ ״לא את לא את תחזרי עם הנהג שלי ״ הוא אומר ואני בלב שלי מבואסת שהוא לא לוקח אותי
הוא עושה זאת מתוך נימוס רייצ'ל , אני אומרת לעצמי
אם היה אכפת לו ממך הוא היה לוקח אותך
הוא מסיים לדבר הפלאפון עם הנהג ״מעולה , הוא למטה ״ הוא אומר לי ״כן תןדה ״ אני אומרת ויוצאת מהמשרד בידיעה שאין סיכוי שאני עולה על המכונית
בדרך למעלית הזמנתי מונית וביקשתי שתחכה לי בצד השני של המשרד
״רחוב באסט 89 , וסע בבקשה דרך כביש 808״
״אין בעיה ״ הנהג פונה שמאלה ואני רואה רכב שחור מחכה למטה ...
אני מסתכלת בחלון על הלילה השקט