Your eyes see through me

פרק 7

רוב היום לא היה לי זמן אפילו לנשום רוס נתן לי כול כך הרבה משימות , לאט לאט הוא התחיל לבטוח בי ונתן לי משימות יותר רציניות חוץ מלצלם ולתייק.
דפיקה נשמע בדלת ״היי אתה מוכנה ?״ אדריאן מחזיק שקית עם אוכל ״מה כבר אחת ?!״ אני מסתכל בשעון ״אכפת לך אם נעבוד פה ?״׳״בטח , הנה קחי , אני מקווה שאת אוהבת סלט חזה עוף״ הוא מחייך
ההתנהגות הזו כול כך שונה מהפעם הראשונה שנפגשנו
״וואו תודה ״
הוא מושיט לי מזלג ״אז ככה ביררתי פחות או יותר על גברת רייס , היא באה מבית עני אז אני מבין מדוע היא מתעקשת על דברים חומריים השווים הרבה ״ הוא מגיש לי דף ״זה מה שידוע עליה ״ אני לוקחת ביס ומסתכלת ״בת 53 , אביה היה סנדלר אימה עקרת בית ... ״ אני ממשיכה לקרוא ולא מוצאת משהו מיוחד ״נשואים יחד מעל 20 שנה . זה נראה די רגיל״ אני אומרת ולוקחת עוד ביס ״אני יודע גם עליו אין שום מידע מעניין ויקטור רייס בן 60 נולד למשפחה עמידה כיום הוא מועמד לסנטור , נשוי פעם שנייה לשניהם יש 2 ילדים אחד בן 16 והשנייה בת 14״ הוא מקריא
״את חושבת שאולי את תמצאי מידע יותר מעניין ״ הוא אומר ומסתכל על המחשב . אני מסתכלת עליו ומבינה בדיוק למה הוא בחר בי
הוא ידע את מה שאף אחד לא ידע , טוב חוץ מסמית׳ ורוס
אני קמה הולכת לכיוון הדלת ופותחת אותה
הוא מסתכל עלי כלא מבין ״אני מעדיפה להמשיך לבד אדריאן
שלום.״ הוא קם מהכיסא ״אני אני מצטער לא התכוונתי ״ אני עוצרת אותו ״אתה כן ואני מבינה למרות שאני לא רוצה להבין ״
הוא בא להגיד משהו אל עצרתי אותו ״שלום״ אני אומרת והוא יוצא מהמשרד
פשוט נמאס לי תמיד מנסים לנצל אותי כדי להתקדם גם בתיכון ובקולג׳
אני נזכרת איך נכנסתי למחשבים של האוניברסיטה ומשנה את הציונים של אחת הבנות שכמובן כמו אדריאן גם היא נהייתה ״חברה שלי״ ואני הייתי די שמחה שמשהי כול כך יפיפה ומקובלת מעוניינת בחברות שלי , מסתבר שהכול היה שקר במיוחד בסוף שהיא צחקה ואמרה שאני פשוט טיפשה .
אני לא יכולתי לספר הנהלה כי היו זורקים אותי
״פשוט נמאס ״ אני מעיפה את כול הדברים מהשולחן לכיוון הריצפה וכמובן שתוך שנייה מרימה אותם מהריצפה.
דפיקה נשמע בדלת ״מה?!״ אני נובחת ומסתובבת אחורה רואה את סמית׳ , מההלם שנבחתי עליו איבדתי שיווי משקל ונפלתי על הריצפה ״הכול בסדר?״ הוא שואל וסוגר את הדלת אחריו
״לא , כן הכול בסדר ״ הוא מגיש לי את ידו אל אני דוחה אותה
״את על הריצפה״ ״אז מה , אף פעם לא ראית משהו על הריצפה״ אני מנגבת את הדמעות שצצו בלי רצוני וקמה
״רייצ'ל ...״ אני מסתובבת לכיוון החלון מסתכלת על ההשתקפות שלי נזכרת כמה צחקו על צבע העיניים שלי וקראו לי חייזר ״אני בסדר אוקיי פשוט ..״ אני מסתובבת עליו ורואה את המבט שראיתי כמעט כול חיי חמלה עם גועל
״אתה צריך משהו מר קרוס ?״ אני מנגבת את הדמעות
ופונה  בקרירות כמו שהוא תמיד פונה אלי
הוא מסתכל עלי ״כן שני דברים ״ הוא חוזר לעמוד ישר, מחזיר את הידיים לכיסים ״אחת יום שישי יש את הנשף השנתי של עמותת וראייטי וכול המשרד מחוייב ללכת עליו כמו כול השנים לפני . ועוד דבר אל תשכחי אני לא אוהב רעש , זה כולל גם בכי״ הוא אמר וסגר את הדלת
שוב פעם דמעות זולגות מעיניי הפעם אני לא מנגבת אותם
****************************************
יומיים עברו מאז אותו יום שהוא נכנס למשרד שלי
למרות שהבטחתי לעצמי הפעם לא לקחת חלק בקייס
לא יכולתי שלא לחפש , וכפי שאדריאן ציפה מצאתי דברים מעניינים מאוד מאוד .
כמו כול בוקר אני נכנסת למשרד , אך הפעם הגעתי ממש ממש מוקדם לא היה אף אחד חוץ ממני והשרת
אני עוברת בלובי ורואה את גברת רייס , היא נראת ממש שונה מהתמונות , היא נראת כול כך תשושה ומבוגרת .
״גברת רייס ?״ היא מסתכלת עלי ״היי אני רייצ'ל מלקום ״ אני מציגה את עצמי ״כן אני יודעת מי את את הבחורה מהמשפט של מר בנסון ״  אני מחייכת מנסה להסתיר את הבושה ״כן , אפשר לעזור לך ?״
״האמת שפשוט באתי להודיע שאני מוותרת אני נותנת לוויקטור את כול מה שהוא רצה ״ היא עומדת על רגליים
״תוכלי להודיע למר קרוס?״
״כמובן , אבל אפשר לשאול למה ?״
״סיבה אישית ״ היא אמרה אבל אני הבנתי מה הסיבה
אתמול בערב חיפשתי פרטים למרות שניסיתי לא לעשות זאת
״גברת רייס אכפת לך אם נכנס רגע למשרד שלי ?״
״בסדר״ היא אומרת והולכת אחרי .
״תראי אני יודעת שיש לך סוד מסויים שאת מעדיפה להשאיר אותו בגדר סוד ״ היא מסתכלת עלי ושותקת אני מבקשת ממנה לשבת והיא נענת
״אני יודעת שאת בעבר עבדת כנערת ליווי ״ פנייה נהיו חיוורות
״ואני יודעת שזה יפגע לך בתדמית במיוחד כשאת מתחילה עסק חדש״ ״איך את יודעת ?!?!, הוא סיפר לך ?!״ היא שואלת בפחד
״לא ממש לא !, אני פשוט יודעת , אני גם יודעת שהוא בגד בך אין סוף פעמים ואין לך איך להוכיח אני גם יודעת שהוא מאיים עלייך שהוא אכן יגלה את העבר שלך אם לא תעשי כרצונו ״ היא מתחילה לבכות
״מה שאת היום זה בזכות מה שהיית אז , אני יודעת שהחיים לא היו קלים לכן זו לא סיבה לוותר ״ אני מביאה לה טישו
״לך קל לומר ,  לך אין ילדים שמידע כזה יפגע בהם , לך אין עסק שכולו תלוי בשם הטוב שלך ״ היא אומרת ומנגבת את הדמעות ״זה שהוא מוכן לפגוע בילדים שלו דרך אמם בשביל לא להפסיד כסף הוא טיפש , אני לא מוכנה שאת תוותרי ״
״קחי ״ אני מגישה לה מעטפה , היא פותחת אותה
״מה ? איך?!״ היא מסתכלת המומה בתמונות של בעלה עם נשים מסויימות שמוכרות בחברה הגבוהה
״אל תשאלי שאלות , פשוט קחי ״ לא רציתי לספר לה איך נכנסתי לפלאפון האישי שלו עקבתי אחרי ההודעות והפגישות ופשוט נכנסתי למצלמות של המלון בו הוא נפגש אתן וצלמתי .״אבל יש דבר אחד שאני מבקשת את לא תגידי דבר ממה שקרה פה , לא למר קרוס ובטח שלא למר רייס ״
״אני אעשה מה שתרצי , אבל למה שלא תספרי למר קרוס ?״
״כי זה לא קשור לעבודה , מה שעשיתי הוא לא בדיוק ...״
היא מהנהנת ״את תלכי לוויקטור תדרשי מה שמגיעה לך , אבל את לעולם לא תספרי ממי המידע בסדר?!״
״אני מבטיחה , תודה רבה לך״ היא מחבקת אותי
״שמחתי לעזור ״ היא הולכת לכיוון הדלת ואז נעצרת
״אם אי פעם תצטרכי משהו אל תהססי , השגת בת ברית שחייבת לך את חייה ״ היא אמרה ויצא מהדלת

בשעה 9 בבוקר כינס אותנו סמית׳ והסביר לנו כי התיק סגור
״ מר רייס התקפל הוא נתן את כול מה שהיא בקשה ואפילו יותר״ הוא אומר את זה באופן מוזר ״אז התיק נסגר שיהיה לכם יום טוב ״
כולם יוצאים מהמשרד המומים לא מבינים מה קרה , אבל אני שותקת
״היי את באה לנשף יום שישי ?״ בת׳ שואלת
״הא כן הבנתי שזה חובה ״ ״מעולה אז בא לך שנלך יחד ? אני אבוא לאסוף אותך ״ ״הא .. מעולה ״ ״יופי אז תיהיה מוכנה בשמונה , ואני לא אוהבת לאחר ״ היא אומרת באזהרה אבל מחייכת
***********************^*^^^*^****^*^****
״אז מה את לובשת למחר בערב?״ ננה שואלת אותי ״לא יודעת אולי את השמלה שחורה הרגילה ״ אני אומרת ולוקחת  ביס מהגלידה . כול יום חמישי אני ננה  רואות סרט אוכלות גלידה ולובשות פיג׳מה ״אני עדיין בהלם , מי היה מאמין שהוא רוח רפאים ״ אני אומרת המומה  , הסרט החוש השישי ממש הפתיעה
״את ממש לא לובשת את השמלה הזו , וחוץ מיזה אני ידעתי מההתחלה שהוא רוח רפאים ״ הא אומרת ואני מגחכת , היא לא אוהבת להיות מופתעת .
״תראי עדיין מוקדם ״ היא אומרת ואני מסתכלת בשעון השעה שמונה בערב ״בואי תתלבשי ונלך לעשות קניות ״ היא קמה מהספה לא נותנת לי אפילו להתנגד .
אחרי חצי שעה כבר היינו על האוטובוס לדרום העיר  שמה חברה של ננה שהיא תופרת גרה .
אני וננה  דופקות  בדלת ואישה בסביבות גיל הארבעים נמוכה מחייכת אלינו ״קרלה יקירתי ״ ״גלוריה , מה שלומך ״ ננה אומרת ״מעולה , מה שלומך רייצ'ל ?״ היא מחבקת אותי
״מעולה ״ ״שמעתי שיש לך אירוע מיוחד מחר ״ אני מגלגלת עיניים ״בואי יש לי כמה שמלות שימצאו חן בעינייך״
גלוריה כול כך כשרונית , כול אירוע שהיה לי את הבגדים קניתי ממנה , רק חבל שהעולם לא רואה את הכישרון שלה , וכול זה בגלל שאין לה מספיק כסף כדי לפתוח עסק .
אנחנו נכנסות לחדר גדולה שעל השולחן מונחות 3 שמלות אני נכנסת ומודדת אחת אחת .
הראשונה בצבע אדום סטרפלס נוצצת ״יותר מידי ״ אני מסתכלת במראה ״תמדדי את השנייה מתוקה ״ היא מגישה לי עוד שמלה לבנה קצרה עד הברכיים עם מחוך עמוק היא הייתה יפיפיה אך לא הטעם שלי , לפי הפרצוף ננה הבינה והגישה לי את השמלה השלישית .
השמלה הייתה בצבע סגול כמו לבנדר ארוכה עד הקרסוליים
בחזה היא צמודה ולאט לאט מתרחבת , הייתה לה רק כתפייה אחת שהולכת באלכסון .״וואןו מתוקה את נראת כול כך יפיפיה״ ננה אומרת ״זה כאילו השמלה מיועדת לך ״ .
״תודה ,היא באמת מקסימה ״ ״ועם העיניים שלך היא מושלמת ״ גלוריה אומרת
״אנחנו נקנה אותה ״ ננה אומרת ״מעולה ״  ״כמה היא עולה ?״ אני  שואלת ״אויש אל תשאלי שאלות מטופשות״ ננה אומרת
״כמה ?״ ״85 דולר ״ גלוריה עונה
״אני משלמת״ אני וננה עונות יחד אך אני לא מוותרת
״את שילמת מספיק ״ אני דוחפת לידייה של גלוריה את הכסף ״תודה רבה גלוריה ״ ״אין על מה יקירה תהני ״
אנחנו יוצאות לכיוון האוטובוס והשעה כמעט עשר
אחרי שהגענו הביתה ננה מגישה לי עוד שקית ״קחי״ היא מחייכת ״מה זה ?״ ״תפתחי ״ .
״בתוך השקית היו מונחות שני נעלי עקב , אחת שחורה אלגנטית והשנייה  סנדל בצבע קרם ״וואו ננה״ ״אחת ליום יום והשנייה להערב ״ . אני מחבקת אותה חזק ״תודה אבל לא היית צריכה ״ ״מתוקה את עדיין לא מבינה שאת המשפחה היחידה שלי , אני אוהבת אותך ״ היא מנשקת אותי במצח ״גם את המשפחה שלי ״
״עכשיו לכי להשים את הדברים בארון ולכי לישון עברנו יום ארוך״ אני נותנת לה נשיקה ורצה לחדר מניחה את הדברים מסודר בארון ונכנסת למיטה עוצמת את עיניי וחולמת על השמלה של אלה ״