סודות באחוזת השושנים

פרק 4

המכתב הישן היה עדיין אחוז בידיה כשהגיעו אליה מוטי ושלומית.

"חשוך שם כמו בקבר." אמרה שלומית. "כמעט נפלתי במדרגות כשעליתי לקומה השנייה. חבל שלא לקחתי פנס."

"החדר הראשון דווקא מואר," תיקן אותה מוטי והמשיך למרות מבטיה המיירטים של שלומית, "התריסים חסרים ואור השמש נכנס. לפי מה שראיתי יש שם ריהוט וחפצים שמורים במצב מצוין. אם נוכל להעביר אותם אל מוזיאון היישוב החדש שאת רוצה להקים, ד"ר אלקיים, או לשמר אותם כאן באתר, אני חושב שתאהבי את מה שתראי."

"הסבירות שנצליח לשמר את האחוזה כמוזיאון נראית לי כרגע רחוקה מתמיד." רומי נזכרה בדבריו של האורח המעצבן שלה, "לנדאו מחכה לרגע שנעזוב ואז הוא יוכל למחוק את המקום מהמפה ולהקים במקומו מגדלי יוקרה. לפני עשרים וארבע שעות המקום הזה היה אמור להיות עיי חורבות." היא הסתכלה מסביבה, "זה נס שהצלחנו לעצור את הדחפורים שלו בזמן." היא הגישה למוטי את המכתב בזהירות, "תראה אם אתה מבין משהו ממה שכתוב כאן. לצערי לא נוכל להוציא את המכתב לבדיקה במעבדה בלי שלנדאו יאשר. אני עולה למעלה לראות את הדברים המופלאים שסיפרת לי עליהם."

"גם אני רוצה," אמרה שלומית, "לא ראיתי כלום בחושך."

מוטי הנהן בראשו ותהה מה יוכל להפיק מן הכתב הדהוי והלא ברור, בעוד השתיים דילגו מעלה אל חדרי השינה, פנסים בידיהן. גרם המדרגות האפלולי הסתיים במסדרון ארוך. הפנס של רומי האיר את המעבר, קירותיו הלבנים היו חשופים. שלומית הציצה מאחורי כתפה של רומי בסקרנות, המצלמה הייתה תלויה סביב פרק ידה, מוכנה לשימוש. הן ספרו שש דלתות ופתחו את הראשונה משמאל.

אלומת האור מהפנס של רומי חשפה חדר אמבטיה מרווח ובו אסלה וכיור לרחיצת ידיים העשויים שיש ירוק. על הרצפה עמד אגן רחצה אליפטי על רגלי ברונזה דמויות כפות רגליים של אריה. הברז שלו היה אף הוא עשוי ברונזה ירקרקה שהלבינה עם הזמן ומוטיב מלך החיות שלט גם שם. הקיר מעל האמבט היה מצופה באריחים לבנים המעוטרים בפרחים. חלון קטן היה קבוע בקיר המזרחי ולו תריס עץ צבוע בירוק. החדר נראה כאילו נלקח מארמון מלוכה איטלקי. שלומית הפעילה את הפלאש של המצלמה וקיוותה שתוכל לתפוס בצילומים את אווירת היוקרה של חדר האמבטיה. היא צילמה כמה תמונות מזוויות שונות ושתיהן המשיכו אל הדלת שממול, בצד המערבי של הבית.

בעומדן על מפתן החדר החליפו ביניהן מבטים של אושר. החדר היה מרוהט במלואו. למרות שהיה מדובר בחדר שינה האופייני לסוף המאה התשע-עשרה, הבחינה רומי בכמה אלמנטים מודרניים שבישרו כי המקום שימש למגורים גם בעת החדשה, כדוגמת מתגי חשמל ושקעים שקובעו בנקודות שונות בקירות החדר. היא הרימה את המפסק וחייכה על הניסיון העקר שלא צלח. מובן שהאחוזה הייתה מנותקת מזרם החשמל ושום אור לא בקע מאהיל הבד הנאה, שהשתלשל מהתקרה. פריט נוסף שציין את העידן המודרני של האחוזה היה מאוורר קטן וחלוד מדגם פולאר קאב, שעמד על שרפרף עץ פשוט בפינת החדר. רשת הברזל שלו עטפה ארבע כנפיים, שהזכירו לרומי את המדחפים של המטוסים הראשונים שהומצאו.