סודות באחוזת השושנים

פרק 2

"לא תוכלי להיכנס לבית עד שנסיים, מחשש להרס ראיות," ציינה הקצינה ביובש.

רומי הייתה מוכנה לאפשרות הזו. "כמה זמן זה ייקח להערכתך?"

"שלחתי כרגע את האנשים שלי אל תוך הבית, כדי לבדוק אם יש עוד ממצאים פליליים שיתרמו לחקירה. אדע אחרי שיסיימו."

"בערך...?" הפצירה בה רומי והסבירה: "שנדע אם לחכות כאן או לחזור יותר מאוחר."

"לוקח זמן לאסוף את הראיות ואת טביעות אצבעות, לגבות עדויות, לצלם הכול."

רומי הנהנה בראשה בהבנה, "אז מתי את מציעה לנו לחזור?"

הקצינה העיפה מבט אל החדר, "תנסי בעוד שעתיים, אבל אני לא מבטיחה כלום."

רכב של המכון לרפואה משפטית נעצר מול האחוזה, וממנו ירדו שני גברים רכוסים במעיליהם. הצעיר מביניהם הלך בעקבות המבוגר ושניהם הסיטו את סרט הניילון וחסמו את הכניסה אל החדר. רומי הניחה שאחד מהם לפחות היה רופא משפטי שבא לקבוע את סיבת המוות ולקחת את שרידי הגופה לבדיקה שלאחר המוות. הם קיבלו כפפות חד-פעמיות מחוקר המז"פ ורכנו אף הם אל השלד.

הפעילות של המשטרה לא עומדת להסתיים בקרוב, הבינה רומי בצער והחליטה להישמע לעצתה של פקד תורג'מן, אך לא רצתה להרחיק לכת מהמקום ולכן שבה עם שלומית אל האוטו.

בעודן מתחממות במכונית שלה, חייגה רומי למוטי פלד, עוזר המחקר הנוסף שהעסיקה, וביקשה ממנו לאתר מתקין דלתות וחלונות וכן שומר למשך הלילה לאחוזה. גנבי עתיקות ינצלו את העובדה שהאחוזה פרוצה ונטושה.

"בואי נעבור על כל המידע שיש לנו על האחוזה," הציעה רומי לשלומית לאחר שסיימה את שיחתה עם מוטי, "ננצל את הזמן עד שהמשטרה תסיים."

שלומית פשפשה בניירות שבתיקה וידיה הזריזות מצאו את דף הסיכומים שלה. היא ליקטה את רוב המידע מתוך כמה ספרים שמצאה בספריית האוניברסיטה שסיפרו על מייסדי המושבות הראשונות בארץ ישראל. היא רפרפה בעיניה על כתב ידה.

"בשנת 1883 מגיעה משפחת ויינבאום מאודסה למה שנקרא אז פלשתינה, שהייתה אז בשלטון עותומני. ויינבאום עזבו את אודסה בגלל חוקי הצאר אלכסנדר השלישי, שמנעו מיהודים לעסוק במסחר או בחקלאות. מאיר ויינבאום היה בשעתו בעל חווה חקלאית קטנה וזאת הייתה עיקר פרנסתו, כך שלא הייתה לו בררה, אלא לעזוב."

"ובוודאי גם הפוגרומים והגזרות האנטישמיות לא תרמו הרבה לזה שהם יישארו באודסה," ציינה רומי, "אני משערת גם שמאיר ויינבאום הושפע מרעיונות המשכילים היהודיים ברוסיה. כמו פינסקר למשל, שהבין שאין סיכוי להשתלבות העם היהודי בקרב הגויים וחלום האמנציפציה שבו האמין התפוצץ לו בפרצוף. פינסקר הבין שאין להם מה לחפש בגולה והתחיל לדבר על חזרה לארץ האבות, מה שהוביל בסופו של דבר להתעוררות לאומית ולעלייה הראשונה."