זאב מורעב/ a starving wolf

פרק 4

לופה

טארה התיישבה על הכיסא המסתובב שהוצב מול שולחן העבודה שלי והתגלגלה איתו לאורך החדר. התיישבתי על המיטה כדי להיות בטוחה שאני לא אקבל איזושהי מכה ממנה. הסתכלתי עליה וחייכתי למראה פניה המאושרות מדבר כלכך פשוט וטיפשי. שערה הארוך והבלונדיני התעופף באוויר סביבה והסתחרר איתה. כשהיא סוףסוף נעצרה בגלגולי צחוק היא כמעט נפלה מהכיסא בעקבות הסחרחורת שתקפה אותה. צחקקתי ונעמדתי כדי לעזור לה. "ישלך בירה?" היא אחזה בזרועי בחוזקה בכדי להתייצב בחזרה. "או יין? או.. המממ כן!! וודקה! באלי וודקה."

הנדתי בראשי. "לאבא שלי יש יין. אבל אם אקח, הוא בטוח יראה שחסר לו."

"נו!! רק חצי כוס. בשבילי. את, אל תקחי. ככה הוא לא ידע." התכוונתי לסרב שוב אך לפני שהצלחתי לבטא את המילה 'לא', טארה עזבה את זרועי וברחה מהחדר לכיוון המטבח.

רבע שעה לאחר שהיא שתתה את הלגימה הראשונה שלה מהיין של אבא שלי, היא התחילה לצחקק. "את מושפעת מהר מהשטויות האלה." רציתי לקחת ממנה את הכוס, אך היא העבירה אותו לידה השניה כדי שלא אוכל להגיע אליה.

"המפתח זה.." היא לחשה לתוך אוזני. "לרצות שזה ישפיע. ואז זה עוד יותר משפיע."

הנדתי את ראשי בשלילה. אבא ירצח אותי. "למה שתרצי להשתכר עכשיו?"

טארה ניסתה להתרכז, לשווא. "באמת למה.." היא התיישבה על המיטה לידי, הניחה את כוס היין על השידה שליד ושמה את ידה על מצחה. "הייתה לי סיבה. אני לא זוכרת.." ושוב היא התחילה לצחקק. אני לא אשקר, היא הלחיצה אותי ברמות. התכוונתי לשאול אותה אם היא בסדר אך היא הורידה את ידה מעל מיצחה וזינקה עלי. צעקתי כשהיא הפילה אותי על המיטה ונשכבה מעלי כשהיא סוגרת את ידיה על זרועותיי ולא נותנת לי להזיז אותן.

קמרון

התיישבתי בחזרה על הרצפה, מבולבל ומדוכא. לג'וליין כנראה נמאס ממני ובגלל זה הוא קרא לטאו. המחשבה הדהדה בראשי וגמרה לי להרגיש נורא. "טקסק מקולל." לחשתי בזמן שזרקתי אבן שנמצאה לידי.

לא עברו חמש דקות מהרגע שטאו נכנס למערה ונשמעו צרחות איומות מתוכה. קפצתי על רגליי ומיהרתי לתוך המערה. הכל היה חשוך מסביבי, לא ראיתי דבר. אבל כן שמעתי. משהו התקרב אליי. נשמעו קולות של שריטות על אבנים והוא הופיע. זאב אפור ושחור, עכור ומלוכלך. הוא הסתער עלי בפה פעור וניסה לנשוך אותי. התגלגתי על הרצפה מתחתיו ונעמדתי מאחוריו. הייתי מוכן להלחם נגדו אך הוא אפילו לא הסתובב אלי. הזאב המשיך לרוץ מחוץ למערה ונעלם באופק. "ג'וליין.." מלמלתי. אין קול ואין עונה. הזאב הזה, זה היה ג'וליין? לא, לא.. "ג'וליין!!" צרחתי ורצתי בתוך המערה. "ג'וליין, איפה אתה לעזאזל?"

"מה הצרחות האלה קמרון?" ג'וליין יצא מהחדר שלו. "קרעת לי את עור התוף."

חיוך טהור ורחב הופיע לי פניי, שמחתי לראות שהוא בסדר. "כלכך נבהלתי..."

ג'וליין התקרב אליי, תפס בכתפיי והביט בי במבט רציתי. חיוכי נעלם בשניה שההוא לחש, "זה עבד."

לופה

"טארה, מה את עושה? תעופי ממני." ניסיתי להלחם באחיזה שלה אך היא הייתה אייתנה מדי ולא איפשרה לי לעשות את התנועה הזהירה ביותר.

טארה הורידה את ראשה ולחשה באוזני. "רק תנסי לשקר ולומר שזה לא מוצא חן בעינייך." היא ליקקה את תנוך אוזני וגופי התחיל לרעוד, נשמתי נשימה חדה. לפתע אבדתי את הכח שלי להלחם בה. לא הצלחתי להזיז שריר בגוף שלי. דיי. אבל אלא אם כן היא קראה מחשבות, היא לא ידעה שבאמת רציתי שהיא תעצור.

היא החליקה את לשונה לאורך צווארי. רעידות עזות עברו בכל גופי כשהיא סגרה את פיה על עורי והתחילה למצוץ באיטיות. לא, דיי..

דלת חדרי נפתחה בטריקה, אבא שלי עמד בפתח. טארה נחרדה למראה אבי, נעמדה במהירות על הרצפה ורצה מחוץ לחדר. התיישבתי באיטיות על המיטה, מצפה לשמוע אותו צועק, צורח, מתעצבן ואפילו שובר חפצים. אך הוא רק הביט בי. לא הצלחתי לפענח את מבטו אך ידעתי שמה שעשיתי היה קטסטרופלי, אפילו שלא שיטפתי פעולה, שלא רציתי, אז עצמתי את עיניי. בשניה הבאה זרועותיו של אבי היו כרוכות מסביבי והוא נתן לי חיבוק דוב ענק.
הופתעתי מאוד אך לא התכוונתי להתווכח איתו ולבקש ממנו שיצעק עלי. רק חיבקתי אותו בחזרה.

הדבר שהכי לא ציפיתי אליו היה שהרגשתי טיפות מים קטנות נוטפות על גבי. אבא שלי בכה.