החיים הכפולים של דבי

פרק 26

הפרק הזה מוקדש לגליה וקורין, שאיימו כמה פעמים להרביץ לי אם לא אעלה פרק ודיברנו אותי. 

תודה לכן, אתן נהדרות.

*****************************************************************************

האוויר יצא לי מתוך הריאות. אני כבר התחלתי לראות קצת שחור, אז התקשרתי לאדם היחיד שאוכל למלמל את המספר שלו גם משינה. הוא לא ענה, כנראה בשיעור. זה רק החל להלחיץ אותי יותר. לא הצלחתי להיזכר בשום מספר שאוכל לחייג אליו.

התיישבתי על הרצפה, משכתי בשערי והתנשפתי במהירות. מקווה שזה יעבור במהירות.

**************************************************

אני לא ראיתי את דבי בשיעור עכשיו. כנראה היא הלכה הביתה, לא יכלה להתמודד עם כול הלחץ שמופעל עליה כול יום בבית הספר. אך, מה שבאמת הלחיץ אותי, זה שהיא לא אמרה לי כלום על זה שהיא הולכת. אני פשוט יודע שמשהו רע קרה. לאחר שהשיעור הסתיים ישר פתחתי את הפלאפון. אין מצב שהיא לא התקשרה אלי.

כשפתחתי את הפלאפון ראיתי שיחה שלא נענתה ממנה. התקשרתי אליה במהירות. היא לא ענתה. התקשרתי אליה שוב פעם, לא מוותר. היא ענתה לי בפעם השנייה, אך לקח לה הרבה זמן.

"היי. שון." היא התנשפה, ואני די בטוח שלא מספורט.

"מה קרה דבי? איפה את?" הייתי ישיר. אין לי זמן לשטויות האלו. היא הייתה לא מובנת. לא הפסיקה להתנשף, בקושי לחשה.

"כדורים... נשברו... יעל... הילדים בכיתה... התקף... אין אוויר...." דבי לחשה. היה לי מאוד קשה להבין אותה.

"הבנתי. אני בדרך. תחזיקי מעמד" ניתקתי.

ישר יצאתי מתוך הבניין מהיציאה האחורית. ידעתי שאני לא אקבל אישור לצאת רק בשביל דבי, אז קפצתי מעל הגדר ורצתי מהר אל תחנת האוטובוס. כשהגעתי לתחנת האוטובוס, התקשרתי ליעל. ידעתי שהיא תדע מה לעשות. לאחר כמה צלצולים, היא ענתה.

"הלו?" אחותה של דבי ענתה בהססנות. כנראה אני לא שמור אצלה בפלאפון והיא לא מזהה את המספר.

"זה שון, חבר של דבי" עניתי במהירות. אין לי זמן לשטויות.

"או, שלום שון" היא חששה, כנראה היא הבינה שאם התקשרתי אליה, זה אומר שלא דבר טוב קרה. "מה קרה, הכול בסדר?".

"לא" היית כנה. "דבי קיבלה התקף חרדה ואין לה כדורים".

"מה?!" יעל נבהלה. "אני באמצע הכול, אני לא יכולה לעזוב!"

"אני בדרך אליה" הרגעתי אותה. "רק רציתי להודיע לך ולשאול אותך, מה אני אמור לעשות כשאגיע אליה? איך אני אמור להרגיע אותה?".

היה שקט לכמה דקות. כנראה היא חשבה מה אני אמור לעשות. לאחר כמה דקות נוראיות היא ענתה לי "יש אצלי בחדר מזרק שמלא בחומר הרגעה שיש בכדורים שלה, אבל זה מאוד מסוכן, החומר הזה מאוד מרוכז והיא תתעלף. תנסה להרגיע אותה ואם לא תצליח, תזריק לה".