החיים הכפולים של דבי

זה לילה.

בשעות כאלה בדרך כלל כולם ישנים אבל בכול מקרה אני בדקתי אם הם באמת ישנים.

הם ישנים.

הורדתי ממני את העניבה הדוקה שלוחצת לי על הגרון, את החולצה המכופתרת והלבנה שלפעמים מביאה עלי צחקוקים, את החצאית השחורה עם הקפלים שרוב הנערים שרואים אותי בבית הספר אומרים שהיא מכוערת, את הכול.

במקום תלבושת בית הספר אני שמתי מכנסי ג'ינס קצרים שלא כיסו את רגלי וראו בהם את הכול, חולצת בטן שבה החזיה שלי הציצה, גרביוני רשת סקסיים ונעלי עקב שחורות.

הלכתי לשירותים והוצאתי מהתא הסודי שלי את האיפור. שמתי שפתון אדום שמבליט את שפתי, עיפרון שחור שיבליט את עיני החומות, מאריך ריסים שחור ושמתי  סומק ורוד.

אני יוצאת מחדרי בשקט כדי שאף אחד לא ישים לב. הולכת למסיבה שכולם הולכים אליה.

אני רוקדת, מנשקת, צורחת, שותה או במילים אחרות, מתנהגת כמו כולם.

אני יודעת את כול הבגידות, כול סודות, את כול מה שקורה.

אף אחד לא שם לב שאני היא הילדה שהוא בגד בה אתה בחברה שלו, הילדה שהייתה קצת משוגעת ורקדה חצי ערומה על הבר. הילדה הזאת מהמסיבה שהיא קצת זונה.

טוב, בעצם, רק אחד שם לב לכך שאני היא הילדה הזאת מהמסיבה ולא מיהר לדחוף את ראשי לאסלה. הוא אפילו היה מוכן לשמור על סודי ולהסתובב איתי, למרות שזה עלה לו בפופולאריות שלו.

עכשיו גם עליו אומרים דברים רעים אבל זה לא נראה כאילו זה אכפת לו.

קוראים לי דבי ווסטון ואני הילדה שראיתם אותה בבר והחלטתם לגלות לה את סודותיכם הכמוסים, כי חשבתם שאתם לא מכירים אותה.