נקודת מבט: רוזי.
שקט מביך שרר בשולחן ארוחת הבוקר בעוד שאני מנסה בכל כוחי שלא לנעוץ את מבטי בשני האשמים. אמילי הייתה עסוקה בלהגיש לג'סטין את כוס הקפה שלו ובלוודא שכל האוכל המוגש עומד בסטנדרטים שלה. הארולד עמד ליד הדלפק, אוכל את ארוחת הבוקר שלו בשקט.
"האוכל כל כך טוב, דאדי," מארי שוברת את השתיקה, גורמת לי להיחנק ממיץ התפוזים שלי, לאמילי להפיל את קנקן הקפה הריק בשוק ולהארולד להפיל את המזלג ולירוק את המים ששתה באותו הרגע.
"מצטערת! כל כך מצטערת!" אמילי מקשקשת, מרימה את קנקן הקפה ומזדרזת להגיע אל המטבח, מושכת את הארולד אתה. "אבל האוכל שלי," אני שומעת אותו מתבכיין כשהדלת מתחילה להיסגר. "תהיה בשקט, גולם שכמותך." אמילי נוזפת בו והדלת נסגרת בחבטה.
בחזרה לנושא. האם הכלבונת הזו לא מבינה את הרמז? אני משתעלת באזהרה לכיוונו של ג'סטין והוא מסתכל עליי בידיעה. פרצופי נראה כמו סופת רעמים מכיוון שעיניו נפערות והוא מביט לכיוון מארי לפני שהוא משתעל במבוכה.
"הא.. מארי?" הוא מניח את מזלגו מטה ומיישר את עניבתו. "כן, דאדי?" היא מחייכת, מיישרת את גבה כאילו הייתה נלהבת מכך שהוא מדבר אתה.
הוא משפשף את עורפו במבוכה ואני יודעת באופן מידיי, שאיננו רוצה לפגוע ברגשותיה. לבו הוא כלב זהב וזאת הסיבה שהוא נקלע למצבים כאלה.
"מארי, את לא תוכלי לקרוא לי דאדי יותר." הוא אומר בטון נוקשה שהיה מעט רתוע. פניה נופלות. "ל-למה לא?" היא שואלת בעצב. "בגלל שאני לא הדאדי-דום שלך. אני הדאדי של רוזי. אני מצטער אם חשבת אחרת, אבל את נשארת כאן רק לעוד שבועיים ואז את תחזרי למר קלארק." הוא מביט בה בסימפתיה ואפילו שאני מנסה להיות אדם נדיב וחסר אנוכיות, היא עדיין עצבנה אותי. הדרך שבה הוא עטוף מסביב אצבעה הייתה מחליאה.
"ע-עשיתי משהו רע?" היא מושכת באפה, דמעות מופיעות בעיניה. "מן הסתם, דבילית שכמ-" אני נקטעת על ידי ג'סטין הנוקש באצבעותיו בחוזקה, מצביע עליי, ומביט בי במבט מזהיר שגרם לישבני להיעקץ. אני מתנשפת ברוגז ומסיטה את מבטי, שוקלת לרצוח אותם.
הממ, לסכין החמאה הזה יש פוטנציאל..
"פשוט היית מבולבלת במקצת, חמודה. מעכשיו תוכלי לקרוא לי אדוני או מר ביבר. מה שתחליטי." הוא נותן לה חיוך המחמם את הלב הגורם לכל הבחורות להיחלש בברכיים. "כן, מר ביבר." היא לוחשת, מביטה בביצים שעל צלחתה בפנים חמוצות.
"דאדי," אני אומרת, גורמת לו להסתובב אליי בחיוך. "כן, נסיכה? צריכה עזרה עם חתיכת הסטייק?" הוא הומה, מתחיל לחתוך את הסטייק ללא בקשה. הוא ידע שהוא עדיין בצרות.
"אני אוהבת אותך, דאדי," אני מגרגרת, מנשקת את לחיו ומנסה שלא לחייך בניצחון לכיוונה של מארי. "אוו.. גם אני אוהב אותך, דובשנית." הוא מנשק את שפתיי כמה פעמים בעודו מחייך לפני שהוא מתרחק ולוגם מכוס הקפה שלו.
YOU ARE READING
Daddy's Girl
Fanfictionהמנכ"ל של "ביבר תעשיות בע"מ", ג'סטין ביבר נחשב לדאדי-דום מוערך ועשיר מאז שהוא זוכר את עצמו. הוא מאוד מוכר בקרב קהילת ה-דיידייאלג'יי; כמעט ומפורסם. כל הדאדי-דומ'ז רצו להיות כמוהו וכל הבייביגירל'ז רצו להיות שלו. הוא בן 27 כעת וזה נראה כאילו כל הבייבי...
